היחס המורכב למוות - הוא חלק מהחיים, ולא צריך להיות בחרדה מפניו. ומאידך, לשמור על רעיון של חיים שאין בהם נגיעה של מוות. כל אחד מאיתנו צריך להיות קצת כהן.
היחס המורכב למוות - הוא חלק מהחיים, ולא צריך להיות בחרדה מפניו. ומאידך, לשמור על רעיון של חיים שאין בהם נגיעה של מוות. כל אחד מאיתנו צריך להיות קצת כהן.
בני ישראל נוסעים במדבר בצורה מאד מסויימת שרומזת על מה שהם ראו בחזיון במעמד הר סיני. יש בזה גם תובנות לגבינו.
רגע שלפני מגיעים, באופן לא מפתיע, יש פיתוי גדול להתחרט ולוותר על הכל. המרגלים לא התבלבלו. הם אפילו די צודקים. אולי זה באמת לא הזמן.
ספר הזוהר חושף קצת מעבר לדיון של קורח, והאר"י מקשר את הסיפור הזה לסיפור הרבה יותר עתיק בהיסטוריה. כל זה, הוא גם לעבודת הנפש הפרטית.
הכניסה לארץ ישראל היא זמן של מעבר דורות. מעבר של צורת הנהגה ושל קשר אחר עם החיים - פחות נאבק, יותר בשלום, מרצון מנוכחות ומבחירה. לקבוצה שקטה של תכנים בנושא ימימה ותורה -
…
אחד הביטויים המקובלים בתרבות היהודית הוא עבודת ה', עבודת אלוהים. בהבנה המורגלת פירושו, לבטל את רצונך מפני רצונו, לשים בצד את מה שאתה רוצה ולהסכים לעשות מה שהוא רוצה. כשאני מדבר על קשר חי עם אנשים…
הכניסה לארץ ישראל, היא כניסה למקום שלנו, ששם מתגלה אלינו הפנימיות. הכללים קצת משתנים, וזה לא פחות מאתגר.
צריך לעבוד על הלב שלנו, כדי להרגיש חיות וטעם, להסיר ערלת לב. אבל ההבטחה גדולה, שווה…
הדיבורים שלנו הופכים להיות תורות שמסתובבות בעולם. מונעות מאיתנו דברים, מוסיפות נתינה. זו עוצמה גדולה שצריך להתייחס אליה בכבוד, והשיא שלה הוא בזה שה' נענה לדיבורים שלנו. זהו הבסיס למחשבה על תורה…
אבל למה לדבר עכשיו על כל מה שהיה לא בסדר?
בסוף חייו של משה, משה נואם לעם ישראל נאום ארוך שנקרא משנה תורה. תחילת הנאום שלו היא מעין תיאור ממעוף הציפור של קורות ישראל ממעמד הר סיני ועד לכאן…
הרבה מתחרים יש על הנתיב לשמחה וחיות. הרבה הצעות, הרבה נתיבים. אלוהים לכאורה הוא רק עוד אחד מבין המציעים. אבל זה לא בדיוק כך. חיות בתוך הברית, היא לא עוד אחת מההצעות.
"אלוהים הוא לא ראש המועצה הדתית". ביטוי של הרב שרקי שמתכתב עם דיבורים מקבילים של מניטו ("אלוהים ברא עולם, הוא מלך העולם ולא מלך היהודים)
בשיעור לפרשת עקב אני נותן ווריאציה משלי על האפשרות…