יש משווים את המבול לשואה או את השואה למבול. בעין כזו השואה היא רגע של חורבן שהבורא ממיט על עולמו, קשה מאד להכיל אבל בכל זאת מובן ברמה זו אחרת במסגרת שכר ועונש. כמו המבול, לכאורה, השואה היא גילוי דינים עליונים שצריך ללמוד לפגוש בלי לאבד את האמונה.

בשנים האחרונות הפציע בי מבט אחר. שלא לומר הפוך.

השואה עשויה להיות דווקא מה שקורה כשהאדם מסרב להורדת מבול. מסרב לחורבן סדום ועמורה. מסרב להטבעת המצרים בים סוף.

במשך שנים אני קורא את סיפור המבול ואת חורבן סדום ועמורה ויוצא מוטרד. גם אם האנושות הסתאבה אני עדיין מתקשה לקבל את החורבן שהבורא המיט על עולמו. כך גם בסדום ועמורה. כך במות מצרים בים סוף וגם במכות מצרים בבכוריהם.

האם באמת זה הכרחי? האם אין דרך אחרת?

אבל למעשה לא הבורא הוא שאחראי על המבול, על סדום ועמורה ועל הטבעת המצרים. אלא הבורא בשותפות של האדם.

בכל אחד מן המקרים הללו האדם היה בעל הכרעה וזכות וטו על הדינים. נוח שהוזמן להתפלל על דורו והכריע שלא. אברהם שהבורא גילה לו את שנגזר על סדום מבעוד מועד כדי לקבל את הסכמתו. וכך גם על ים סוף - משה רבנו מתבקש לא רק להסכים אלא אף לנטות את המטה שבידו על ים סוף ולהטביע את המצרים בהסכמה שלא לומר במעשה אקטיבי.

אשר לקרוא כך את האמירה של הבורא למשה - הנכון עתה הוא להטביע את מצרים. אבל אתה תחליט. זה יקרה רק אם וכאשר אתה תחליט. 
ומשה מחליט.

אבל חלק מבני בניו נותרו עדיין וסימן שאלה בליבם. האם באמת זה כדאי? מה אולי היה קורה אם לא?

אפשר ואולי

שהשואה היתה הזדמנות לברר. 
אפשר להציע שבגזרת אלו שהשם נענה לקולם היה אפשר להפוך את גרמניה כסדום ועמורה. ואפשר אף שהדבר נתבקש מהם. 
ואפשר גם שהם סרבו. 
שעם ישראל החליט שהפעם לא יהיה החורבן. 
הפעם לא מבול
לא הפיכה
לא הטבעה
אפילו לא צלף
הפעם לא

אז מה היה קורה לנוח ולמשפחתו לולא המבול?
מה היה קורה ללוט ולמשפחתו לולא ההפיכה?
מה היה קורה לישראל לולא היה הים שב לאתנו?

אני חושב שהיום, אחרי מה שקרה באירופה, אנחנו יודעים.

והשאלה היא היום אם לא היה בכל זאת כדאי?
האם עדיין בכל זאת כדאי? 
ומה יקרה אם נמשיך בתוקף לסרב נטות ידנו? מה יקרה אם בתוקף נסרב להמשיך דינים במקום שבו רבה רעת האדם בארץ?

אני מקווה שלא נגלה.

לגעת בחגים