מאמר - אמת ותשובה ומה שביניהן

מהו המכנה המשותף?

בחרתי לשתף משיחה עם חבר-תלמיד שקשורה מאוד לדעתי לזמנים הקדושים של עשרת ימי התשובה, בין כסה לעשור, ולבירור הכללי של הדור שלנו.

בשיחה היה פרטים רבים, מיני קשיים ותסכולים, והחבר שיתף בחלקים ובחלקיקים של פיסות חיים שלא ממש זורמות. ההבנה הראשונה שלו הייתה גילוי הצורך שלו לאסוף את כל החלקיקים הללו של חייו ולמצוא את המכנה משותף: הוא בעצמו.

הוא הבין שכרגע חוויית חייו היא תנועה מקוטעת של הבזקי נוכחות, הבזקי מחשבות ורגשות, אך חסר בהם הציר הפנימי של הכול, הכוח המאסף של פרטי חייו החיצוניים (אשתו, ילדיו, חבריו, כל קשריו המקיפים) והפנימיים, כוח שייאסף את רגשותיו, את מחשבותיו ואת רצונותיו למקום אחד ברור ויציב.

הוא לא רצה עוד לתת לחלקיו להסתובב ולהתפזר כעדר ללא רועה, וחש צורך עז להיות בעל נפש, לקבל אחריות לתנועות השונות של הנפש מתוך מקום פנימי יציב ולא משתנה, ולא רק להיזרק לצורות שהנפש משליכה לו מול כל מצב ואדם, עד שאינו יודע היכן הוא מתחיל והיכן הוא נגמר.

וכן הוסיף החבר בהמשך השיחה מילים יקרות מתוך הבירור הזה, שהוא חש מחויבות פנימית "להופיע כבר בעולם", לגלות ולהתגלות את עצמיותו האמיתית, להיות נוכח במציאות באמת, מול ילדיו, אשתו, חבריו, מול בוראו... "די, הגיע הזמן, הגיע זמני לחיות, אבל באמת".

פרט וכלל

חשבתי לעצמי שהבירור האישי, היקר הזה, של חברי, הוא לאמיתו של דבר בירור כללי ושורשי הרבה יותר. בחינה של פרט וכלל. מה שיש באישי הפרטי של חברי מבטא תנועה גדולה של בירור השורשים בכלליות עם ישראל. בירור המהות של העם, ובגדול בירור מהות האנושות. כל מי שעוסק עם אנשים בחינוך ובהתפתחות רוחנית חש ומזהה בבירור את הצעקה ואת הגעגוע של הנשמות, את הפער הגדול שאנו חווים בין המהות לחיים היומיומיים, ורבים עוברים את החוויה הזאת של הפיזור והריסוק האישיותי.

כמו שהפרטים מפוזרים ומבולבלים, אותו דבר ממש מתרחש בכללות, בעם הקדוש היושב בציון. עם ישראל מחפש בדחיפות את השורשים, את הזהות העצמית, את הציר המרכזי שאבד לנו. ממש כמו בבירור האישי של החבר, גם העם מחפש את נקודת המשען שמגדירה אותו באמת, את המהות שממנה הוא יכול לתת מענה אמיתי, ברור ועוצמתי כלפי חוץ ופנים.

כלפי חוץ, דהיינו מול העמים הסובבים אותנו ואיומיהם, אך דרושה בעיקר תשובה ברורה ועוצמתית פנימה, לבירור של הנושאים בעם: מהי משפחה באמת, מהו קשר באמת, מהם שלטון והנהגה באמת, מהם חיים באמת, מהי הארץ הזאת באמת. אלו בירורים שורשיים בעם המחפשים את הכוח המאסף, נקודה שורשית שהיא יתד בל תימוט. וכרגע כמו החבר יש בעם תנועות של פיזור ומרחק (לכאורה) שמסבירות שהכול פתוח, פלורליסטי כזה, כאילו כזה, מרחף, "כל אחד והאמת שלו", "התכלית – מה שתחליט" וכו', ומול זה ביקוש פנימי של רבים לציר פנימי, ללב משותף לעם, לאמת שורשית מהותית שממנה יוצאים ואליה שבים.

הסדר הנכון

אני יכול להעיד, כאדם שעשה את המעבר מעולם של חופש מדומה לעולם משוחרר של עול מלכות, שאני חש על בשרי ויודע מניסיונם של חברים רבים שהדרך של התשובה, התיקון והגאולה יש לה סדר פנימי טבעי, ולא נראה שיעזרו קריאות חיצוניות ורועשות מול השקר שבא מבחוץ ומבפנים. לרוב האחיזה בו רק תגביר את ההתנגדות.

נראה שהסדר הנכון, ממש כמו שדיברנו לאורך הטורים השנה, יוצא מתוך היסודות שהציבו הבעש"ט הקדוש ונינו רבי נחמן מברסלב וכל החסידים שבכל הדורות: הגאולה וסדר התיקון הם כלפי פנים, "בואה אל נפשי, גאלה". פרטים שמתעוררים לשורשם אחד-אחד נאספים וחוזרים למרכזם הפנימי, למהותם (דתיים וחילונים). נשמות ישראל מתעוררות בעוז לברר את הנקודה העצמית המהותית הטבעית ששכחנו ביום הרת עולם הראשון של הבריאה, א' בתשרי לפני שנים: "חטאנו עם אבותינו, חטא אדם הראשון שנתנכר לעצמיותו, שפנה לדעתו של נחש ואיבד את עצמו" (הרב קוק, "ואני בתוך הגולה").

וראיתי שממש במקביל, בהמשך ישיר להתעוררות המחויבות לנקודה היהודית העצמית ולצורך הפנימי הטבעי שנפתח לחיבור לתורה ולמצוות, נוצרת כמו תנועה של המשכיות טבעית לקשר וחיבור עמוק לארץ ולעם ישראל בכלליות. החיבור הפנימי העמוק והפשוט מעורר את החיבור לכלל, את המחויבות לגאולה הכללית ולבניית המקדש מתוך הגאולה הפרטית.

זהו תהליך שרבים עוברים ורבים שבים אליו. "והתשובה הראשית שהיא מאירה את כל המחשכים מיד היא שישוב האדם אל עצמו, אל שורש נשמתו, ומיד ישוב אל הא-להים אל נשמת הנשמות... ודבר זה נוהג בין באיש יחידי, בין בעם שלם, בין בכל האנושיות, בין בתיקון כל ההויה כולה שקלקולה בא תמיד ממה שהיא שוכחת את עצמה"(אורות התשובה טו, י).

האמת תורה דרכה

אנו מאמינים שהאמת עדה לעצמה, והמקום שלה מובטח ואינו תלוי בדעות ובוויכוחים של צדקנות, "לא בָרוּחַ", "לא בָרַעַשׁ", אלא שדווקא בתנועה הפוכה, בלי צלצולים רוחניים אלא במיקוד שקט פנימה למקום כבוד בת המלך, בקול דממה דקה.

ואף שרבים וטובים ניסו לזהות את ה'אמת' ולהגדירה, להוכיח את קיומה או להסתפק בה, האמת תורה דרכה, והיא איננה זקוקה לעדים אלא היא עדה לעצמה, וכשהיא נוכחת אי אפשר לערער עליה. לאמיתו של דבר, זה פשוט כבר קורה. מתחת לפני השטח של הסקרים ושל התקשורת, של הדעות המובעות על גבי דפים ומסכים, מתחת למכ"ם, נעה ושוטפת בהצנע לכת תנועה עצומה, כוח טבעי של שיבה לשורש, למקור. המוני שותפים לה בעוז ובענווה, מלאי רצון מזוכך של דורשי אמת, מתוך הדרכה של מורי רוח רחבי דעת ולב שיוכלו ללכת נגד רוחו של כל אחד ואחד, לקרבו ולחנכו כפי דרכו, בשבילו האישי המיוחד; לא מעצבנות דתית כפייתית וגם לא מחנופה ומוויתור על אמיתות, אלא בתהליך מדוד, כן, נקי, מתוך מתינות מלווה ברצון אמיתי להתקרב ולקרב. והמורים לא רק משפיעים אלא גם לומדים ומקבלים זה מזה. כמו שרבנו נחמן מברסלב הגדיר את תנועת ההתפתחות הרוחנית של הגאולה: "תלמידים שעושים תלמידים".

אנו מלאים אמונה בתהליך המתרחש ומודים עליו, ונראה שצריך לשחרר את הלחץ מהאמת, לאפשר לה להתגלות כמו שהיא רוצה, כמו שהוא יתברך רוצה, בקרוב ממש, אמן ואמן.

חתימה טובה.