האם זה בסדר לבקש? מה אני רוצה בכלל? אני ראוי? מישהו שומע אותי? אני משמעותי? מצד אחד אני רוצה את זה, ומצד שני את זה. אז מה כדאי?
אלו חלק מהשאלות שיעלו בזמן תפילה, כי בתפילה יש הבעת רצון וכדי להצליח לבקוע את המסכים המונעים תפילה צריך לאסוף בעצמנו רצון ברור ובלתי מהסס.

אבל האמת היא, שהתפילה היא זמן של יצירת "ה"קשר בה"א הידיעה, ובזה היא בעצם שיקוף של כל הדרך שבה אני יוצר קשרים. קשרים עם עצמי, קשרים עם הסביבה, קשרים עם חפצים. ולכן, אם למשל, אני רוצה להצליח להביע רצון ברור בתפילה, אני צריך להתמקד ברצון שלי בכל מימדי החיים. בהרבה מובנים זה יותר נכון ויותר קל מאשר לעבוד על נושא הרצון ישירות דרך התפילה:

האם אני יודע מה אני רוצה?

איך אני מביע את הרצונות שלי מול אנשים ומול עצמי?

האם יש סתירות ברצון?

האם יש לגיטימיות לרצונות שלי או דחייה עצמית?

וכן הלאה. 

הכלל הוא, שאנחנו מביאים אל התפילה את ההרגלים שלנו ביצירת קשרים. למשל, בתחום של הלב. אם לבי פתוח במשך היום, אז יהיה לי לב בתפילה. או לפחות אדע מה לעשות איתו אם הוא סגור. אך אם הלב הוא איזור מוזנח, אזי כדי ליצור קשר איתו בזמן התפילה אצטרך לעבור תהליך ארוך וגם אז לא בטוח שאצליח.

אז מה עושים?
כל רגע של יצירת קשר ביום יום, הוא תפאורה להכיר את הדרך שבה אנחנו מורגלים ליצור קשר. משתמשים בתפאורה הנפלאה הזו, ושמים לב. לומדים לרפא קשרים. מחברים את התובנות, את הריפוי, וההתחדשות שהבאנו לקשרים הארציים שלנו, אל התפילה. קשר זה קשר. וכמו כל קשר טוב, העיקר הוא להתחיל את התנועה. משם, יש עומקים על עומקים. לא תשתעמם אף פעם. 

תפילה - הדרכה בסיסית