שאלה
נער דחף את חברו בפנימיה, החבר נפל על מיטה של חבר שלישי ופגע בפלאפון ושברו, מי חייב לשלם?
תשובה
כתב בשו"ת משפטים ישרים (חלק א סימן רעה) לגאון רבי רפאל בירדוגו[1]:
שאלה ראובן דחף שמעון ונפל על כלי ושברו מי חייב שמעון או ראובן.
תשובה פשוט שראובן הוא דחייב דשמעון הוי אנוס גמור ובאונס לא אמרינן אדם מועד לעולם והו"ל שמעון ביד ראובן כמו אבן בידו וזרקה ושברה הכלי ואף דקי"ל נפל מן הגג והזיק ובייש חייב על הנזק זה אינו אונס גמור כמו שדוחף חבירו וקל לחלק ביניהם.
במשנה בב"ק (פרק ב משנה ו) מבואר שאדם מועד לעולם, ולכן חייב אפילו הזיק כשהוא ישן וחייב בכל מה שהלך והזיק מכוחו כגון חץ, רוק וכדומה כמבואר בב"ק (ג ב)
וכ"פ רמב"ם (הלכות חובל ומזיק פרק ו הלכה י) ושו"ע (חו"מ שפד א) "אחד המזיק בידו, או שזרק אבן או ירה חץ והזיק בו, או שפטר מים על חבירו או על הכלים והזיק, או שרק או נע והזיק בכיחו וניעו בעת שהלכו מכחו, הרי זה כמזיק בידו והם תולדות של אדם,
וכן פסק בשו"ע חו"מ (תכא ט-י) "המבקע עצים בר"ה, ופרח עץ מהם והזיק ברה"י, או שבקע ברה"י והזיק ברה"י אחר ... חייב... היתה לו אבן מונחת בחיקו, בין שלא הכיר בה מעולם, בין שהכיר בה ושכחה ועמד ונפלה והזיקה, וכן אם נתכוון לזרוק שנים וזרק ארבעה והזיק, או שהזיק כשהוא ישן, חייב בנזק ופטור מד' דברים."
וא"כ אפילו שלא ידע שיש פלאפון על המיטה ולא התכווין להזיק- חייב.
אלא שנראה לומר שהחבר שנדחף דינו כדין בור המתגלגל ע"י אדם או בהמה וכדין חוט (דליל) שנקשר לרגל התרנגול ושבר כלי שבעל הבור והדליל ובעל התרנגול מתחלקים בתשלום הנזק (עיין ב"ק יט ב, שו"ע חו"מ שצ י), א"כ מה שחייב המשפטים ישרים רק את הדוחף, היינו כשלא יכל הנדחף לעצור את עצמו מליפול, אבל אם יכל לעצור או להסיט את עצמו מלהזיק גם הוא חייב.
ולכן אם יכל החבר שנדחף למנוע את עצמו מליפול על הפלאפון כ"א מהם חייב ויתחלקו בנזק בשווה, ואם לא יכל לעצור את עצמו מליפול, הדוחף לבדו חייב.
[1] רבי רפאל בן מרדכי ברדוגו נולד בשנת ה"א תק"ז (1747) ונפטר בתשרי ה"א תקפ"ב (1821) בעיר מכנאס שבמרוקו, ושם כיהן ברבנות ונחשב בתקופתו מגדולי הפוסקים שבמרוקו.