יום שלישי – י סיון

א. אחר שהעיד העד בבית דין אינו יכול לחזור בו. כיצד? אמר: מוטעה הייתי, נזכרתי שאין הדבר כן, להפחידו עשיתי – בכל זה אין שומעים לו, אפילו נתן טעם לדבריו (שו"ע חו"מ כט א).
ב. אבל בדבר שברור שהוא טעות – יכולים לחזור. כיצד? אמרו בית דין לנתבע להביא עדים שאינו רמאי, והלך והביאם, ואמרו להם הבית דין: יודעים אתם בו שהוא רמאי? ואמרו העדים: כן! ואמר להם הבעל דין: וכי אני רמאי? ותקנו העדים דבריהם ואמרו: לא אמרנו אלא שאינך רמאי, שומעים לדבריהם האחרונים, משום שאין אדם מביא עד להעיד חובתו, ובודאי טעו (שם).

 

יום רביעי – יא סיון

א. אם העד אינו סותר עיקר דבריו הראשונים, כגון שהדברים סתומים וסובלים ביאור, אפילו שפירוש אחד לדבריו הוא קרוב והשני רחוק, מותר לו להסביר דבריו לאחר עדותו כביאור הרחוק (שו"ע חו"מ כט א).
ב. עדים שאמרו: שקר העדנו, אף על פי שאינם יכולים לשנות עדותם, נאמנים לגבי חיוב עצמם, וחייבים לשלם כל מה שגרמו להפסיד בעדותם (שם ב).

FacebookWhatsAppTelegramEmail

 

יום חמישי – יב סיון

  1. עד אחד מעיד שראה דבר זה והשני אומר שלא ראה, אם עמדו מרוחקים קצת זה מזה, אין זו עדות מוכחשת שהרי אפשר שזה ראה וזה לא ראה (ערוך השולחן סוף סימן כט).

  2. אבל כשעמדו במקום אחד ואמר האחד ראיתי והשני אומר לא ראיתי – יש כאן הכחשה (שו"ע חו"מ כט ג).

יום שישי – יג סיון

  1. אם העד הראשון אומר שראה העדות והשני אומר שלא ראה, אך השני אומר שלא היה שמה כלל, אף על פי שהראשון אומר שהיה זה השני עמו אין זו הכחשה, שאפשר לומר שאין העד מדקדק מי היה עמו בשעת העדות ובדמיונו שזה היה עמו ובאמת לא היה (שו"ע חו"מ ל ד).

  2. כלל גדול הוא, שכל מה שאנו יכולים לכוון דברי העדים שלא יהיו מכחישים האחד את השני – משתדלים ליישב דבריהם (שם).

לע"נ שושנה בת יעקב זליגר

שבת – בהעלותך – יד סיון

  1. מן התורה כל עדות בדיני נפשות צריך דרישה וחקירה, שנאמר: ודרשת וחקרת ושאלת היטב [דברים יג, טו] ועוד כתוב והוגד לך ושמעת ודרשת היטב [שם יז, ד] ועוד כתוב ודרשו השפטים היטב [שם יט, יח] סך הכל – שבע דרישות וחקירות (רמב"ם עדות א ד).

  2. ואלו הם הדרישות והחקירות – שיאמרו באיזו שמיטה, באיזו שנה, באיזה חודש, בכמה בחודש, באיזה יום, באיזו שעה, באיזה מקום. ואפילו אם אחד מהעדים יאמר על אחד מז' חקירות אלו לא ידעתי בטלה כל העדות (שם).

לע"נ כליפה בת מרים

יום ראשון – טו סיון

  1. עדי דיני ממונות, אינם צריכים דרישה וחקירה שאם נחייב הרבה חקירות לא תתקבל העדות ברוב הפעמים, שמצוי הוא שאחד מהעדים ישכח איזה מהחקירות ותהיה נעילת דלת בפני לווים ובפני בעלי המסחר, ולכן, תקנו שבדיני ממונות השכיחים לא יצטרכו דרישה וחקירה. ואם נראה לדיין שהדין מרומה, צריך דרישה וחקירה להוציא הדין לאמיתו (שו"ע חו"מ ל א).

  2. אעפ"י שאין עדי דיני ממונות צריכים דרישה וחקירה, אם פרטו עדותם והכחישו זה את זה בדרישות או בחקירות, עדותן בטלה. כיצד? אחד אומר: בניסן לווה ממנו, והשני אומר: לא כי אלא באייר, או שאמר האחד: בירושלים, והשני אמר: לא כי אלא בלוד, עדותן בטלה (שם ב).

יום שני – טז סיון

  1. אם עד אחד אומר סחורה פלונית היתה, והשני אומר סחורה אחרת היתה, אם הסחורות דומות אחת לשניה, שניתן לטעות בין זו לזו, מקיימים עדותן ואומרים שאחד מהם טעה ומחייבים את הנתבע לשלם את הפחותה שבסחורות (שו"ע חו"מ ל ב, ערוך השולחן שם סעיף ד).

  2. אבל בסחורות שאינן דומות זו לזו, כגון שזה אומר יין וזה אומר שמן, עדותן בטלה דהוי הכחשה גמורה בעיקר העדות (שם).

יום שלישי – יז סיון

  1. אמר עד אחד: בשתי שעות ביום היה המקרה, והשני אומר בג' שעות היה – עדותן קיימת שדרך העם לטעות בשעה או שעתיים. אבל ההפרש הוא כזה שאנשים לא טועים – עדותן בטלה (רמב"ם עדות ב ה).

  2. אמר אחד קודם הנץ החמה היה המאורע, והשני אומר בהנץ החמה, עדותן בטלה. אף על פי שהוא שעה אחת בלבד. שהדבר ניכר לכל ששני זמנים שונים הם ולא טועים בין זמן שהוא נראה כלילה לזמן שנראה כיום (שם).

לרפואת אברהם בן עליזה

יום רביעי – יח סיון

  1. בדיני ממונות, אף על פי שלא ראו שני העדים המעשה כאחד, עדותן מצטרפת. כיצד? אמר האחד: בפני הלווה לו בחודש ניסן, ואמר העד האחר: בפני הודה על ההלוואה בחודש אייר, הרי אלו מצטרפים (שו"ע חו"מ ל ח).

  2. צריך שיעיד כל אחד על דבר שלם, אבל אם העידו על חצי דבר, אינו כלום. שנאמר (דברים יט, טו): "על פי שני עדים… יקום דבר" – דבר ולא חצי דבר. כיצד, באו להעיד על אחד שהוא גדול, והעיד אחד שראה לו שערה אחד בצד ימין, והשני מעיד שראה שערה אחת בצד שמאל, אינו כלום, שכל אחד לא העיד אלא על קצת הסימנים (שם יג).

יום חמישי – יט סיון

  1. אם שני העדים מעידים בדיוק אותו דבר באותם מילים, חוששים שמא הם תאמו עדויות ביניהם והם משקרים, וצריך לחקור אותם היטב לברר האמת (שו"ע חו"מ כח י).

  2. עדים ששלחו לבי"ד עדות בכתב ידם, אינו נחשב עדות כיון שבית הדין צריך לשמוע את העדות מפי העדים ולא מכתב ידם (שם יא).

יום שישי – כ סיון

  1. העד יכול להעיד כל זמן שהוא זוכר, ואפילו אם שכח את המקרה אבל נזכר לאחר שראה את הדבר כתוב בפנקסו, הרי זה נחשב שהוא זוכר (שו"ע חו"מ כח יג).

  2. כמו כן, אם מישהו אחר הזכיר לו ונזכר בדבר, ואפילו היה המזכיר העד השני שמעיד אתו, עדותו קיימת (שם יד).

לע"נ יצחק בן חנום

 

שבת – שלח לך – כא סיון

  1. אין מקבלים עדות אם אותו אחד שמעידים נגדו לא נמצא, ואם קבלו עליו עדות, אין דנים על פיה. וי"א שבדיעבד אם קבלו דנים על פיה (שו"ע חו"מ כח טו).

  2. אולם אם אין אפשרות לבעל הדין להגיע לבית הדין, כגון שהוא חולה או שהיו העדים חולים וצריך לגבות מהם עדות, יכולים לגבות שלא בפניו (שם טז).

לע"נ יצחק בן חנום

יום ראשון – כב סיון

  1. וכן אם העדים לא רוצים לריב עם בעל הדין שמעידים נגדו, או שבעלי הדין אנשים אלימים והעדים מפחדים מהם, מקבלים עדות שלא בפניהם (שו"ע חו"מ כח טו).

  2. כל האמור שאין מקבלים עדים שלא בפני בע"ד, הוא רק כשמביא עדים לחייב, אך המביא עדים לפטור את עצמו, מקבלים אותם שלא בפני התובע אם הוא לא נמצא (שם יח).

יום שני – כג סיון

  1. אין מקבלים עדות מהעדים לפני שמשיב הנתבע לתביעת התובע, לפי שאולי יודה הנתבע ולא יהא צורך בעדים, ולכן לא מטריחים את ביה"ד לגבות עדויות ללא צורך (שו"ע חו"מ כח כה).

  2. קבלת עדות נעשית בפני שלשה דיינים מומחים שבקיאים בהלכות עדות, ויודעים מה לשאול את העדים כדי שהעדות תהיה נכונה, כמו ששנינו במסכת אבות "הוי זהיר בדבריך שמא מתוכם ילמדו לשקר (שם כא).

יום שלישי – כד סיון

  1. עדות מיוחדת כשירה בדיני ממונות ופסולה לדיני נפשות. מהי עדות מיוחדת? כגון שאחד ראהו בשעת העבירה מחלון זה והאחד מחלון זה שבדיני נפשות צריך שיראו כאחד, וזוהי גזרת הכתוב (רמב"ם עדות ד א).

  2. עד אחד אינו מועיל לשום דבר לא בדיני נפשות ולא בדיני ממונות ורק מחייב שבועה למי שמכחיש אותו, שנאמר (דברים יט, טו) – לא יקום עד אחד באיש לכל עוון ולכל חטאת (שם ה א).

לרפואת מיכאל בן יקוט

יום רביעי – כה סיון

  1. יש דברים שהאמינה בהם התורה לעד אחד: בסוטה, כשיש עדי קינוי וסתירה נאמן עד אחד לומר שנטמאת שלא תשתה המים המרים, ובעגלה ערופה כשעד אחד אומר שמכיר את ההורג אין עורפים את העגלה. ויש טעם בדבר, שהרי רגליים לדבר, בסוטה העידי קינוי ועידי סתירה ובעגלה ערופה ההרוג שנמצא לכן האמינו אף לעד אחד.

וגם להעיד לאשה שמת בעלה – נאמן עד אחד. מפני שהוא דבר שעתיד להתגלות ולא ישקרו בו, ועוד טעמים יש בזה (רמב"ם עדות ה ב).

  1. בכל האיסורים עד אחד נאמן, שהרי התורה האמינה לכל איש מישראל שאומר שהפריש תרומה, ושבהמה זו נשחטה בכשרות. ורק בנפשות ומלקות ולהוציא ממון אין עד אחד נאמן (שם יא ז).

יום חמישי – כו סיון

  1. הכחשת עדים, היינו ששנים אמרו פלוני לווה מפלוני ביום פלוני, ושני אחרים אומרים כל אותו היום היה הלווה או המלווה אתנו וראינו שלא נעשתה ההלוואה, שעדים האחרונים מכחישים את הראשונים ועדות הראשונים בטלה (רמב"ם עדות יח ב).

  2. והזמת עדים, הוא כאשר שנים אומרים שראובן הלווה לשמעון מנה ביום פלוני במקום פלוני, ובאו שנים אחרים ואומרים הלא אתם העדים באותו היום עמנו הייתם במקום פלוני. שעדים האחרונים מזימים את הראשונים ועדות הראשונים בטלה (שם).

יום שישי – כז סיון

  1. גם עדות שהוכחשה וגם עדות שהוזמה – שתיהן בטלות, אבל לעניין שאר עניינים, עדים זוממים פסולים להעיד גם במקרים אחרים, ועדים שהוכחשו כשרים להעיד במקרים אחרים (רמב"ם עדות יט ג, כ א, שו"ע חו"מ לד ט).

  2. וטעם הדבר, כיון שבהזמה העדים האחרונים מעידים על גוף העדים, לומר – אתם העדים הייתם עמנו, הרי הם בעצם פוסלים אותם (כמו שיעידו על מי שגנב), ובעדות מוכחשת לא פוסלים העדים האחרונים את הראשונים גופם אלא את מה שאומרים שראו (שם, וכן בטור).

לע"נ ברנס סלמה בת רחל

שבת – קרח – כח סיון

  1. קרובי משפחה פסולים לעדות מן התורה. דבר זה נלמד מהפסוק: "לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות" (דברים כד טז).

  2. פסול זה שפסלה תורה עדות הקרובים, לא מפני שהם בחזקת אוהבים זה את זה, שהרי פסולים להעיד לו בין לזכותו בין לחובתו, ואפילו משה ואהרן אינם כשרים להעיד זה לזה, אלא גזירת הכתוב היא (שו"ע חו"מ לג י).

יום ראשון – כט סיון

  1. רשע פסול לעדות, איזהו רשע? כל שעבר עבירה שחייבים עליה מלקות או עונש חמור מזה, הרי הוא פסול לעדות מן התורה. אם עבר על איסור מדברי חכמים, פסול לעדות מדבריהם (שו"ע חו"מ לד א–ב).

  2. אנשים שאינם עוסקים ביישובו של עולם, וכן גוי והשונא את חברו, והמוסרים וכל מי שחשוד לשקר, הרי הם פסולים לעדות (שם טז–כב).

כמו כן, גנב או גזלן פסולים לעדות כי חשודים על הממון ואי אפשר להאמין בהם (שו"ע חו"מ לד כט).

לרפואת יקוט בת עליזה

יום שני – ל סיון – ר"ח

  1. אם עשה עובר העברה תשובה, חוזר לכשרותו (שו"ע חו"מ שם כח, כט ועוד).

אולם מי שעבר עברה בתחום הממון או השקר, כדי לשוב בתשובה שלמה צריך גם לעשות פעולה המעידה על חזרתו בתשובה, כגון גזלן שמצא חפץ יקר והשיבו לבעליו, וכל כיו"ב (שם ל–לה).

  1. ממזר וסריס וכן ערל שמתו אחיו מחמת מילה, אע"פ שפסולים מלבוא בקהל, הרי הם כשרים להעיד (שם כא).

קטן פסול לעדות אף ע"פ שהוא נבון וחכם, וכן כל מי שאין בו דעת (שם לה א, ח–יא).

הלכה יומית בחושן משפט - מהספר של הכולל, ביומו תיתן שכרו