שמע עצמו אומר

עוד יום רגיל בישיבה לכאורה. הוא יושב ליד השולחן עמוס הספרים, נוכח בדיוק בזמן שקבע עם החברותא וממתין, מצפה ומחכה לחברו היקר ללימוד שמתעכב משום מה. הנה הוא מתקשר ואומר שלא יכול להגיע היום, והוא שומע את פיו אומר: "ברוך ה', עכשיו אני פנוי לדברים אחרים שאני רוצה". זו הייתה ההתרחשות החיצונית. אך בעבור ידידנו זו הייתה רק ההתחלה. לרוב אנו פולטים מילה מול עצמנו בצורה טבעית פשוטה, כבדרך אגב, ולא זוכים באמת להקשיב למה שאמרנו ולהפנים. הוא שמע והקשיב: "ברוך ה', עכשיו אני פנוי לדברים אחרים שאני רוצה". הוא שאל את עצמו: "מהי הרגשת השחרור והחופש הזו? הרי אינני בבית ספר, אני נמצא פה מבחירה. הרי זה מה שאני הכי רוצה – לשבת ללמוד תורה עם החברותא גמרא בעיון. יכול להיות שיש כאן משהו שלא עמדתי עליו?

"בהמות הייתי עמך"

ידוע שהקושי העיקרי במהלך של תיקון המידות הוא הקושי לצאת מעצמנו, לראות את עצמנו בצורה נקייה ואובייקטיבית, בלי מניפולציות מחשבתיות ורגשיות, "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים". וכאן יש סוד לאפשרות "לצאת מהמאסר", באמצעות חלק בפנימיותנו שהוא כמו מראה פשוטה ונקייה שדרכה אפשר לראות את מקומנו האמתי בזמן ובמקום. זוהי "הנפש הבהמית" היקרה שלנו.

מדובר על קומה באדם שרבה עליה ההסתרה, מכמה סיבות, אך נראה שהסיבה העיקרית היא שהיא ממוקמת במקום הכי נמוך ב"שרשרת הפנימיות", וממש מחוברת לגוף ולצרכיו הבסיסיים, ולכן לרוב מתייחסים אליה בזלזול ומדכאים את תגובותיה.

אך הסוד הוא שדווקא בתגובותיה הספונטניות, שהן התגובות הראשוניות של הפנימיות שלנו, שם אנו ממש דומים לחיה. החלק הבהמי התגובתי פועל מאינסטינקטים, ללא חשיבה.

נבואת כלבים

בגמרא כתוב דבר פלאי – אפשר לדעת מה צפוי לקרות לפי נביחת הכלבים: "כלבים בוכים, מלאך המוות בא לעיר; כלבים משחקים, אליהו הנביא בא לעיר" (בבא קמא ס, א). כלומר הכלבים חסרי כל ההשכלה יכולים לחוש אם בא אליהו או מלאך המוות חלילה. מאיפה הגיע הכוח הזה ליצור נמוך כל כך?

מדענים גילו גם שבעלי חיים נמצאים במתח גבוהה לפני רעידת אדמה. איך הם יודעים?

במקרים מסוימים ניתנה רשות לבהמה לראות מה שלא ניתן לאדם, וכך מסבירים את העובדה שהאתון של בלעם זיהתה את המלאך לפני בלעם. היכולת של בעלי החיים לקלוט את עומק הדברים בפנימיותם ניתנה להם דווקא מפני ששכלם חלש, ולכן יש להם חוש מיוחד להרגיש התרחשויות נעלמות (ראו בהרחבה ב'טללי חיים' בראשית, עמ' תרז).

רבי נחמן מברסלב אומר שכוח זה של הבהמה קיים גם באדם (שהוא כולל את כל חלקי הבריאה - צומח חי ומדבר), רק שהוא מטושטש בשל ההפרזה בכוחות השכל והחקירה. וכן אמר: "שהוא חכמה גדולה להיות כמו בהמה... היינו שהוא חכמה לעשות עצמו כבהמה כמו שאמרו חכמינו על הפסוק: אדם ובהמה תושיע ה', אלו בני אדם שערומים מדעת ומשימין עצמם כבהמה... ואני בער... בהמות הייתי עמך" (שיחות הר"ן טו). כשאדם משחרר את כלי השכל, עושה עצמו כבהמה, כדי לפגוש אמת פנימית נעלמת - זו עבודה נפלאה.

למי שמעז ומוכן לפגוש את אותה נפש בהמית מתגלה עומק העומקים, שדווקא בגלל הטבעיות שלה והחייתיות הפראית שלה בתגובה, היא יכולה לקרב אותנו יותר מכול לנקודת אמת שלא ראינו עד כה. היא חושפת לנו נקודות שלא העזנו לפגוש ולראות בעצמנו, שהעדפנו לחשוב על עצמנו משהו אחר, אולי כי "לא יפה" או "לא מוסרי" להרגיש כך. אך הנפש הבהמית לא נותנת חשבון לאף אחד, היא פשוט פולטת את האמת הטבעית החוצה. וכל שנדרש הוא לעשות כלי לקלוט את דבריה. לפעמים (לרוב) היא תלמד אותנו על תיקוננו האישי, ועל חכמת החיים, ועל האמת - יותר מכל רב, מכל ספר, ומכל שיעור סביב שולחן מעוגל. אפשר ללכת שנים סחור סחור, ולא לפגוש את האמת הפנימית הפשוטה. משחקים משחקי מחשבה של מודעות מעל הנקודה שצריכה להתגלות.

כלי לבהמה

כדי לקלוט את מה שהנפש הבהמית משדרת, צריך להיות מכווננן לתדר שלה, שהוא פשיטות תמימות וטבעיות. הסיבה שאנו מפספסים את דבריה היא שלרוב אנו מכוונים לקלוט (ולשדר) תדר של "השכלה רוחנית אקדמית פלספנית", שלא באה באמת להיפגש, לא באה באמת להיות בקשר, להקשיב, והיא ממש דבר הפוך מהקשר הפשוט והאמתי של בהמתנו היקרה. תדר זה, "הגבוה, המשכיל", בא להראות את חכמתו, בינתו, חידושי תורתו. כך זה במפגש מול אנשים, "מדברים דרך פסוקים" ופלפולים, וכך זה במפגש של האדם עם עצמו, כשהוא מתעורר להיות במודעות והכרה, ומחפש ופונה בעיקר אל ההבנות הגבוהות, ההשכלה הרוחנית, ומזניח את החלקים הטבעיים הפראיים הנפלאים (רואים בחוש לפעמים שדווקא אנשים תמימים ופשוטים מסוגלים לקלוט נקודה פנימית לא מילולית, ולפעמים אנשי שכל חריפים מאבדים את ההרגשה הטבעית הזו ואפילו נהיים חסרי טקט).

ולכן, אף על פי ש"בהמה יקרה" זו משדרת כל הזמן את דבריה, מצוקותיה, שמחותיה ואמתותיה הפשוטות, אין האזנה. אין כלי להקשיב לכל צעקת האמת הפשוטה. הקֶשב הנקי המשוחרר הוא הכלי לקלוט אותה, את נקודת האור הכנה שלה שמלמדת אותנו על תיקוננו, מוציאה ופולטת הכול, בלי המסננת של השכל, ומגלה את מקומך העכשווי האמתי. מה שהיא חשפה להכרה שלנו הוא חומר גלם קדוש, ניצוצות קדושה, שמכוונים אותנו לתיקון ודיוק אמתי ושלם (ברור שיש לה גם סייגים וחלקי קליפה שאותם צריך לברר, אך על זה כולם מדברים, וכאן יש חידוש בנקודת האור שבה).

נקודת אמת נחשפת

החבר (מלמעלה) קלט בזכות אותה "בהמה יקרה", שהגיבה בשמחה כזו ספונטנית על ביטול המפגש הקבוע עם החברותא, נקודה משמעותית מאוד בעבורו. הוא זיהה והבין שהשחרור שחש בא ללמד אותו על צורך חבוי, דחוק, שהנפש הבהמית פלטה החוצה - לשחרר קצת את המסגרת, את הגבולות הנוקשים שלה. ובאמת הוא הבין שזה לא קשור רק לעכשיו, לחברותא, אלא לכל תחומי החיים, לזוגיות, לעבודה, לקשר עם הילדים (זהו אחד מהמדדים שנוגעים בנקודת אמת - בבת אחת נפתחת תמונה רחבה על כל החיים, וראויים פתאום את הנקודה לתיקון בכל מקום). הכול בזכות ה"מראה" - נפשו הבהמית הפשוטה ששיקפה לו את תיקונו השורשי, שהוא ה"הקטנה העצמית", שעושה לעצמו בלי מודעות מין חוסר הערכה עצמי, טשטוש גבולות, חוסר רגש לקיום האישי, מה שגורם לו לוותר יתר על המידה על רצונותיו ומאווייו הפנימיים, ולהפריז בריצוי העולם, ריצוי המסגרות. הוא הבין שחוויית החופש והשחרור מכך שהחברותא לא הגיע, גרמה לא להרגיש שעכשיו הוא "יכול להיות הוא" בפשיטות, שיכול ללמוד ולעשות מה שהוא באמת רוצה. ושאת זה הוא צריך ללמוד לעשות לא רק בדיעבד, אלא תוך כדי, ובמהלך הקשרים הבין-אישיים שלו להיות קצת יותר נאמן, לחוש, לבטא ולכבד את צרכיו, את הבנותיו ואת רצונותיו. הוא הבין שזה לא אומר להחליף חברותא אלא דווקא לדייק מולו את ההבנות החדשות. מההבנה היקרה הזו החבר חש שחרור גדול.

שנזכה להיות קצת בהמות קדושות, לפתח חוש של אמתות פשוטות לתיקוננו, ולתיקון הכללי אמן.

עולם קטן - כתבות