הרגע הזה שבו לוחצים על כפתור ON

הוא מאד קצר אבל כל כך משמעותי.

זהו הרגע שבו המבנה שבנינו מקבל אור. הוא עובד. יש בו גילוי שכינה. יש בו אהבה. יש בו קרבה. יש בו אלוהות.

ואיך שהוא, לפעמים הוא מתפספס.

בונים את המבנה, אבל לא לוחצים על הכפתור.

או יותר מצחיק מזה – לוחצים, וזה לא עובד, אבל זה נראה לנו בסדר. זה מתקבל בהבנה.

קניתי לי מנורה, והרכבתי אותה, היא מאד יפה. היא לא מאירה? לא נורא... הכל פה בנוי כל כך חכם. זה מבנה יפה.

קניתי לי תפילה. עשיתי כל מה שכתוב שצריך, וגם לא עשיתי כל מה שכתוב שאסור. אבל בסוף, אין שם גילוי שכינה. זה נראה לנו בסדר?

התחתנתי. בניתי בית. הבאתי כסף הביתה. כולם יושבים יפה לשולחן. אבל אין התקרבות. אין אהבה. זה לא מרגש. זה בסדר?

 

משום מה, הרגע הזה שלוחצים ON  לא תופס נפח, לפחות לא בפסוקים. לא זמן, לא הסברים מפורטים – "כי היום ה' נראה אליכם". "זה הדבר אשר ציווה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה'".

 

להסכים שכל המבנה בנוי, אבל האור לא נדלק נקרא בלשון פשוטה:

גלות.

ללמוד איתנו תורה מבפנים? ימי שני 20:45, פרדס חנה. 

פרשת שבוע