חֲנַמְאֵל בֶּן שַׁלֻּם בצעדים כבדים נכנס אל חצר המטרה המאובקת. העיר כבר במצור והרעב ניכר בכל הפנים שסביב. הוא ניגש אל ירמיהו האסיר.

קְנֵה לְךָ אֶת שָׂדִי אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת, אליו איני יכול להגיע בגלל המצור וכנראה שלא אזכה לראותו עוד, כִּי לְךָ מִשְׁפַּט הַגְּאֻלָּה לִקְנוֹת.

אין כל הגיון בעסקה הזו, אותה מבצע ירמיהו בדקדקנות של עו"ד.

הַקּוֹנֶה אַל יִשְׂמָח וְהַמּוֹכֵר אַל יִתְאַבָּל, כִּי הַמּוֹכֵר אֶל הַמִּמְכָּר לֹא יָשׁוּב והקונה ששקל את מיטב כספו, מה יעשה עם שדה חרבה בארץ שדינה נגזר?

*

האוירה הסופנית והאבסורדית בסיפור הזה, בהפטרת השבת, מזכירה לי את ספרו המטלטל של אוטו דב קולקה, "נופים ממטרופילין המוות", שמתאר בין השאר את חוויותיו כנער ב"מחנה המשפחות" בבירקנאו. איך במרחק של מאות מטרים בלבד מתאי הגזים ניהלה קבוצת המשפחות מערכת חינוכית ענפה עבור הילדים. מערכת מושקעת מלאה בבירורים ערכיים וחיי תרבות, מוזיקה ותיאטרון - כאשר "הכל מתוך הכרה ברורה כי כולם נידונים להשמדה בתאריך גזור וידוע מראש, ללא סיכויי השארות בחיים" (עמ' 149).

אבסורדי כל כך.

חסר תכלית כל כך.

ירמיהו קונה את השדה ומשאיר את השטר בִּכְלִי חָרֶשׂ לְיָמִים רַבִּים. אל מעבר לסף התפיסה והידיעה שלו. אל מעבר להגיון.

*

מה שמעניין ביותר הוא השאלה האם קניית השדה נעשתה במצוות ה' או לא.

ה' מגלה את אזנו של ירמיהו שחנמאל יבוא אליו בהצעת הקנייה, האם הוא מצווה אותו לקנות?

הִנֵּה חֲנַמְאֵל בֶּן שַׁלֻּם דֹּדְךָ בָּא אֵלֶיךָ לֵאמֹר קְנֵה לְךָ אֶת שָׂדִי אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת כִּי לְךָ מִשְׁפַּט הַגְּאֻלָּה לִקְנוֹת, זה דבר ה'.

האם כל המשפט הוא ציטוט של חנמאל, ואין כאן הוראה איך להגיב להצעת הקנייה המופרכת, או שמא המילים "כִּי לְךָ מִשְׁפַּט הַגְּאֻלָּה לִקְנוֹת" הן כבר הוראה מה' לירמיהו: קְנֵה?

מחלוקת פרשנית. לדעתי, העובדה שחנמאל אומר את המשפט כולו כשהוא מגיע בפועל (בהבדלים זניחים) מעידה שלא היה כאן ציווי מאת ה' לירמיהו. רק מידע על מה שעתיד להתרחש.

ירמיהו הוא שצריך להחליט: לקנות או לא לקנות?

ודווקא ברגע שזה מתברר לו, בעוד חנמאל מדבר איתו, הוא מבין היטב שזו הפואנטה. וָאֵדַע כִּי דְבַר ה' הוּא.

האם ירמיהו צריך לקנות את השדה בהפגנה חסרת סיכוי מול חיל הכשדים העצום והגורל שנגזר? או אולי עליו לסרב ולנבא נבואת זעם על העם שגזר את גורל הארץ לחורבן ולשממה? דבר ה': תכריע אתה.

*

ירמיהו מכריע.

בשטף פעולות נמרצות.

ירמיהו מכריע כשם שהכריעו אסירי מחנה המשפחות.

ירמיהו מכריע וה' מיד מחזק ומאשר את הכרעתו במילים קצרות, עוֹד יִקָּנוּ בָתִּים וְשָׂדוֹת וּכְרָמִים בָּאָרֶץ הַזֹּאת.

אֲהָהּ, מה הפלא שנפשו הנסערת של הנביא האסור משתפכת בתפילה ארוכה ומלאת שאלות.

*

בָתִּים וְשָׂדוֹת וּכְרָמִים נעזבים ונשמטים ושובתים. גם ההבנה וההגיון.

עמוק בִּכְלִי חָרֶשׂ, חרש חרש, מילים רבות עוצמה יַעַמְדוּ יָמִים רַבִּים.

הַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים, הֶחָתוּם וְהַגָּלוּי.