פעם שלחתי חברה רווקה לשדכנית חשובה ומנוסה. חברתי שבה במפח נפש, השדכנית הציעה לה בחור שמתפרנס מעבודות  אינסטלציה, והיא כבעלת תואר שני חשבה שזה מעליב....

אבל אולי מאחורי המקצוע ,הפרנסה והפער בהשכלה עומדים שתי נשמות שהיו יכולים לבנות בית מלא מתיקות ואהבה לו רק חברתי הייתה יכולה לקלף את הקליפה הזו ולפגוש את הנשמה שבפנים...

אז הם לא נפגשו, ולמיטב ידיעתי החברה היקרה הזו עוד רווקה, אבל אני למדתי מזה שיעור חשוב שצריך לדבר על ההתבוננות הפנימית הזו, ועל היכולת להרחיב את הלב לא רק עם רווקות מבוגרות, כי אז זה פוגש את הייאוש, העלבון והתסכול. ההתבוננות הזו צריכה להבנות כשמתחילים לצאת, לפני הדייט הראשון צריך ללמוד להרחיב את הלב ולדעת לפגוש לב.

 

אז  אם כבר עשית תהליך של מודעות ושרטטת קוים פנימיים וחיצונים לדמותו של בן זוגך,  לפני שבכלל את יוצאת ופוגשת אותו או נתקלת באכזבה, צריך לעשות פעולה הפוכה, תנועה הפוכה לצמצום שעשית. תנועה של הרחבה.

כשהתבוננת וסימנת לעצמך תכונות  ושאיפות צמצמת את עצמך מכל שפע הדמויות והתכונות הקיימות בעולם. אבל על מנת ליצור קשר ולבנות זוגיות חייבים לבוא עם גמישות. הגמישות היא לא בדיעבד היא יכולת הכרחית בקשר. ואף אדם הוא לא רק רשימת תכונות ושאיפות חיוביות, תמיד גם נפגוש חולשות וחסרונות.(ולא נשכח שגם הוא  יפגוש  אותם  אצלנו...)

הגמישות הזו היא מצריכה להסתכל מחדש על הרשימה ולסמן לפחות שלושה נתונים שבהם את מוכנה להרחיב את הבחירה.  להרחיב ולא להתפשר, למילה להתפשר יש ריח של חצי, של משהו לא מושלם, והלב לא נפתח במציאות דיעבדית כזאת, אבל ההבנה שהלב יכול לצאת ממצריו, מגבולות  נוקשים שצמצמו אותו, למרחבים חדשים של היכרות, היא הבנה משמחת שפותחת אופקים חדשים.

התבונני במלאכה הקודמת שעשית, בנקודות שסימנת לך, מה תהי מוכנה להרחיב?

 

איזה נקודות הם פחות משמעותיות לקשר, או איזה נקודות אם נרחיב אותם יתגלה לנו עומק חדש.

מראה? גיל? גובה?

עיסוק?

מוצא?

השכלה?

מקום מגורים?

להיפתח לשאיפות חדשות?

הרחבת הלב תביא איתה לא רק את אהבת חייך,אלא גם את היכולת לאהוב יותר, להכיל לחבק ולראות טוב.

באהבה

עידית

נהיה בקשר