הפלא הוא

שלמרות שהיה להם מן, טעמו ככל הטעמים,

היה חסר להם משהו.

תאווה. בשר.

אז איך להבין? מה קרה שם?

קודם כל זה פשוט.

בשר זה טעים...

גם תאוות זה די מושך.

לפחות כך שמעתי...

 

משהו ברצף הפסוקים עלול להשמע מעליב

בני ישראל מבקשים תאווה ובשר

ואז יש פאוזה של העורך.

מתאר באריכות כמה נפלא המן.

אז מה המטרה?

להדגיש איזה לוזרים הם?

 

לדעתי, להיפך.

לומר, שאף על פי שהיה להם כל הטוב

הנפלא, הזמין, הרב גוני

משהו בכל זאת היה חסר

והמשהו הזה

הוא לא מותרות

 

כי כמה פעמים שחסר לנו משהו

אנחנו פוטרים את עצמנו

שלא לומר יורדים על עצמנו -

מה חסר?

מה חסר?

למה אתה לא מבסוט?

כאילו

הדברים הכי חשובים של הקיום

הם מותרות

כאילו

שאנחנו "מגזימים".

 

אבל מה בכל זאת הבעיה?

שאנחנו מפספסים בכל זאת.

שהפתרון לצורך העמוק שלנו

שאיננו מותרות כלל וכלל

מקבל תשובה:

תן לי גילוי עריות

תן לי הפרת ברית

תן לי תאווה

 

זה לא יפתור את הבעיה.

 

תן לי לחזור למצרים.

 

גם זה לא יפתור את הבעיה.

 

אז מה כן?

אם נקשיב טוב לפרשה אולי נראה דרדסים.

פרשת שבוע