הארץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא
הם צדקו, הם חשו נכון. הם צדקו כשחשו שזו ארץ רעבה.
לא שבעה.
אבל טעו, כמה טעו. הם עברו לתור אותה.
לו היו באים אליה, מנסים לבוא אליה, במקום לעבור ולתור, היו מבינים: מי שבא אליה יהיה רעב איתה.
היא לא תאכל את יושביה, אלא תתן מקום לרעב שלהם בתוך רעבונה. כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה׳ יִחְיֶה הָאָדָם, ותחיה הארץ.
הם חשו נכון שיש רָעָב בָּאָרֶץ. בארץ עצמה, במהותה, יש רעב. אבל לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמֹעַ