המזמור שלנו מזמין את הצדיקים לרנן בהשם, לרנן ב ולא לרנן אל. הבית הזו מסביר המדרש  היא  כביכול  תיאור מקום, כשה מתגלה.

והיכן הוא מתגלה לפניהם?

בטבע-החושף את בריאת העולם

ובהשגחתו-"כנס כנד מי הים" השגחה של בחירה, בחירת עם ישראל מכל העמים. ראתה שפחה על הים.. בקריעת ים סוף הייתה התגלות של בריאה והשגחה .

כי רק הבורא יכול לחולל את הנס הזה, וההבדלה הכל כך דרמטית בין המצרים לישראל העידה על ההשגחה הפועלת בעולם.

אלוקים לא רק ברא את העולם הוא גם חקק בו חוקי מוסר פנימים ומגמה.

ובקריעת ים סןף_"כנס כנד הים "הם התגלו. והתגלה שלא הכוח (הסוס , החייל)הוא השולט בעולם אלא רצון ה.

יכול להיות שהמזמור הוא קריאה לשיר את השירה על הים," רננו "  אבל סופו מעיד שהוא נכתב כתפילה בשעה שבה מבקשים חסד. 

(יח) הִנֵּ֤ה עֵ֣ין יְ֭קֹוָק אֶל־יְרֵאָ֑יו לַֽמְיַחֲלִ֥ים לְחַסְדּֽוֹ:

(יט) לְהַצִּ֣יל מִמָּ֣וֶת נַפְשָׁ֑ם וּ֝לְחַיּוֹתָ֗ם בָּרָעָֽב:

 

 

  אם כך אולי הוא מפגיש אונו עם דרך נוספת לחדש  את הקשר. ולא עם האירוע המשמח בעצמו. הקריאה להודות ולרנן היא תוך כדי העלאת הזיכרון של ההתגלות. בדומה לזוגיות שנקלעה למשבר יכול אחד מבני הזוג  להתחנן ולבקש יחס,  קשר,  הארת פנים, אבל אפשר לנקוט בדרך אחרת,  להשמיע את שירי החתונה  המשותפת , או לראות ביחד את האלבום התמונות מאז,   ולעורר את הלב לחדש את הקשר.

השיר וכלי הנגינה ההודאה והשבח מעוררים את הזיכרון של ההתגלות שהייתה ואת הלב לייחל, וכשהלב מתחיל לפעום  הוא מחדש את הקשר, משהו נפתח.

מרכזיות הלב במזמור הזה מצוטטת במשנה במסכת ר"ה המשנה המתארת את הדין :

[*] בארבעה פרקים העולם נידון בפסח על התבואה בעצרת על פירות האילן בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון שנאמר (תהלים ל"ג) היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם ובחג נידונין על המים:

(משנה מסכת ראש השנה פרק א

משנה ב)

מה המשמעות של הלב הנוצר יחד ובכל זאת נשפט לבד(כבני מרון)?

אפשר לפרש על פי הקשר הפרק שרצון ה ועינו המביטים על העולם לא שופטים את האדם בקנה מידה אלוקי אלא בקנה מידה אנושי,  על פי הלב האנושי  וריבונו של עולם יוצר הלבבות, מקשיב ללבות  בני האדם, לבחירותיהם. ומגיב לכל בחירה.

וכמי שמפעים את כל הלבבות הוא מגיב לכל התרחשות בכוונת הלב, ביכולת להתחבר לטוב, או חלילה להתנתק ממנו. וכבר בנקודת הלב עוד לפני שהיה מעשה נבדלים בני אדם זה מזה, וריבונו של עולם מבין את כוונת מעשיהם.

 

הזיכרון הזה  שנשמר בלב  הוא זה שגורם לחזות בגילוי והוא  מחזק אותנו בשעה שאנחנו  רעבים לחסד. ההבנה שריבונו של עולם יצר בליבנו מפתח לקשר, שכוונת המעשה היא משמעותית והוא מגיב לה  מחזקת אותנו בשעה הזו ומשמחת את ליבנו.  כי הבחירה בטוב תוליד טוב. הבחירה להאמין לחכות להתגעגע  היא מולידה את חסד הקשר

"יהי חסדך עלינו כאשר יחלנו לך"

כשנעמוד בעזרת השם בראש השנה, הבא עלינו לטובה, לפניו כבני מרון, נזכור שאפילו את כוונת הלב הוא סופר ומונה ופוקד."מבין אל כל מעשיהם" ואוסף את הגעגוע החסד והייחול.

 

 

תהלים פרק לג

 

א) רַנְּנ֣וּ צַ֭דִּיקִים בַּֽיקֹוָ֑ק לַ֝יְשָׁרִ֗ים נָאוָ֥ה תְהִלָּֽה:

(ב) הוֹד֣וּ לַיקֹוָ֣ק בְּכִנּ֑וֹר בְּנֵ֥בֶל עָ֝שׂ֗וֹר זַמְּרוּ־לֽוֹ:

(ג) שִֽׁירוּ־ל֖וֹ שִׁ֣יר חָדָ֑שׁ הֵיטִ֥יבוּ נַ֝גֵּ֗ן בִּתְרוּעָֽה:

(ד) כִּֽי־יָשָׁ֥ר דְּבַר־יְקֹוָ֑ק וְכָל־מַ֝עֲשֵׂ֗הוּ בֶּאֱמוּנָֽה:

(ה) אֹ֭הֵב צְדָקָ֣ה וּמִשְׁפָּ֑ט חֶ֥סֶד יְ֝קֹוָ֗ק מָלְאָ֥ה הָאָֽרֶץ:

(ו) בִּדְבַ֣ר יְ֭קֹוָק שָׁמַ֣יִם נַעֲשׂ֑וּ וּבְר֥וּחַ פִּ֗יו כָּל־צְבָאָֽם:

(ז) כֹּנֵ֣ס כַּ֭נֵּד מֵ֣י הַיָּ֑ם נֹתֵ֖ן בְּאֹצָר֣וֹת תְּהוֹמֽוֹת:

(ח) יִֽירְא֣וּ מֵ֭יְקֹוָק כָּל־הָאָ֑רֶץ מִמֶּ֥נּוּ יָ֝ג֗וּרוּ כָּל־יֹשְׁבֵ֥י תֵבֵֽל:

(ט) כִּ֤י ה֣וּא אָמַ֣ר וַיֶּ֑הִי הֽוּא־צִ֝וָּ֗ה וַֽיַּעֲמֹֽד:

(י) יְֽקֹוָ֗ק הֵפִ֥יר עֲצַת־גּוֹיִ֑ם הֵ֝נִ֗יא מַחְשְׁב֥וֹת עַמִּֽים:

(יא) עֲצַ֣ת יְ֭קֹוָק לְעוֹלָ֣ם תַּעֲמֹ֑ד מַחְשְׁב֥וֹת לִ֝בּ֗וֹ לְדֹ֣ר וָדֹֽר:

(יב) אַשְׁרֵ֣י הַ֭גּוֹי אֲשֶׁר־יְקֹוָ֣ק אֱלֹהָ֑יו הָעָ֓ם׀ בָּחַ֖ר לְנַחֲלָ֣ה לֽוֹ:

(יג) מִ֭שָּׁמַיִם הִבִּ֣יט יְקֹוָ֑ק רָ֝אָ֗ה אֶֽת־כָּל־בְּנֵ֥י הָאָדָֽם:

(יד) מִֽמְּכוֹן־שִׁבְתּ֥וֹ הִשְׁגִּ֑יחַ אֶ֖ל כָּל־יֹשְׁבֵ֣י הָאָֽרֶץ:

(טו) הַיֹּצֵ֣ר יַ֣חַד לִבָּ֑ם הַ֝מֵּבִ֗ין אֶל־כָּל־מַעֲשֵׂיהֶֽם:

(טז) אֵֽין־הַ֭מֶּלֶךְ נוֹשָׁ֣ע בְּרָב־חָ֑יִל גִּ֝בּ֗וֹר לֹֽא־יִנָּצֵ֥ל בְּרָב־כֹּֽחַ:

(יז) שֶׁ֣קֶר הַ֭סּוּס לִתְשׁוּעָ֑ה וּבְרֹ֥ב חֵ֝יל֗וֹ לֹ֣א יְמַלֵּֽט:

(יח) הִנֵּ֤ה עֵ֣ין יְ֭קֹוָק אֶל־יְרֵאָ֑יו לַֽמְיַחֲלִ֥ים לְחַסְדּֽוֹ:

(יט) לְהַצִּ֣יל מִמָּ֣וֶת נַפְשָׁ֑ם וּ֝לְחַיּוֹתָ֗ם בָּרָעָֽב:

(כ) נַ֭פְשֵׁנוּ חִכְּתָ֣ה לַֽיקֹוָ֑ק עֶזְרֵ֖נוּ וּמָגִנֵּ֣נוּ הֽוּא:

(כא) כִּי־ב֭וֹ יִשְׂמַ֣ח לִבֵּ֑נוּ כִּ֤י בְשֵׁ֖ם קָדְשׁ֣וֹ בָטָֽחְנוּ:

(כב) יְהִֽי־חַסְדְּךָ֣ יְקֹוָ֣ק עָלֵ֑ינוּ כַּ֝אֲשֶׁ֗ר יִחַ֥לְנוּ לָֽךְ:

תהילות אורות מתהילים