בשק שינה בלילה מקפיא עצמות בהרי סנטה-קטרינה, לפני יותר מדי שנים, הבטנו ברקיע וניסינו לזהות מזלות מתוך תפזורת הכוכבים הנדיבה. כמו "מנקודה לנקודה" רק במציאות.
די קל היה להבין שיכלו להיות גם מזלות שונים לגמרי, מתוך אותם כוכבים. הכל עניין של בחירה מאיזה כוכב להתחיל לסמן את הקו ולאן להמשיך. כלומר, המזלות מעידים פחות על תפזורת הכוכבים בשמיים ויותר על מי ששרטט אותם.
*
לא בא התנ"ך, כידוע, ללמד הסטוריה. גם ספר דברים לא. אם הוא היה רוצה לספר דברים חשובים שהושמטו בחומשים קודמים - אז אם הם חשובים מדוע הושמטו? צריכים היו להכתב במקומם.
ואם היה רוצה לחזור ולהזכיר תקציר פרקים קודמים - אז למה התעלם בספר דברים מאירועים די חשובים כאילו לא היו?
ואת האירועים שכלל בספר כתב עם הבדלים משמעותיים לעומת תיאוריהם הראשונים. כך שזה לא תזכורת או תקציר.
משה לא מבקש לא את זה ולא את זה. הוא בימיו האחרונים והוא רוצה קודם כל לספר סיפור. לסמן קו מנקודה לנקודה באירועי 40 שנה, ליצור תמונה עם משמעות. לכן, הוא יתמקד בסיפורים בהם יש צד שלא נכתב, נקודת מבט שעד עכשיו היתה נסתרת, נקודת המבט שלו.
על גביה יוכל להניח, באהבה ותקיפות, את כל מה שחשוב לו שיקחו איתם קדימה, לשלב הבא של סיפורם שכבר לא יהיה שלו.
*
גם תשעה באב לא בא ללמד הסטוריה אלא לספר סיפור.
לומר בו לעצמנו: יש לנו סיפור. ובסיפור הזה אנחנו נשרטט עכשיו נקודה של חסר וכאב. כמה עומק היא תוסיף לשלל הנקודות האחרות, כמה איזון ופרופורציה, כמה חיים וכנות.
על גביה נוכל להניח, בתפילה ובעדינות, את התקווה והעתיד והחלום.
שתהיה שבת מלאה שלום. שיהיו בשורות טובות.