לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי, כל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר ראו עיני והתרגשו עלי כבר ארבעים שנה אינם חלק ממני. אני נושא אותם עמי.
כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי, מכל המילים שלא אמרתי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם, כל השנים האלה. 
עכשיו כשאני עומד למות אני מבין, שלא אוכל לעלות את ההר עם כל הכובד הזה, לֹא אוּכַל לְבַדִּי שְׂאֵת. כבד מדי. כל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן. הפה והלשון כורעים תחת משקל המילים, אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם, מילים שלא נאמרו כל השנים. רק כשאוציא מפי את המילים המכבידות, מַמְרִים הֱיִיתֶם, עַם קְשֵׁה עֹרֶף - יוקל לי. 
אז אוכל לעלות קל כרוח חמימה ומלאת ערגה
מֵעַרְבֹת מוֹאָב אֶל הַר נְבוֹ רֹאשׁ הַפִּסְגָּה. 
לתת משם את מתנתי האחרונה: את מבטי הטוב שיחכה לכם בארץ המובטחת, אוהב וסבלני, ללא מילים.

שבת שלום