מנגינה משתנה

מעברים חדים מתרחשים בעומק המציאות, המנגינה משתנה מניגון של אהבה שבורה, "חרפה שברה לבי", תוצאת שנאת חינם שהחריבה את בית חיינו, והנה היא "בצר הרחבת לי", יוצאים מהמצרים הקשיים לניגון של אהבה מופלאה, "לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב". זה זמן לדבר על אהבה, והיום – על אהבה פשוטה!

"אין סירה לי בכינרת"

בגלגולי הקודם הייתה להקה נושנה שאהבתי את הקולות הזכים והנקיים שלה (כולל חיוך מוגזם ושני גיטרות ישנות). אלו היו צמד הפרברים. אחד השירים המוכרים שלהם מדבר על אחד שהוא שלימזל (לא יוצלח), שאין לו לכאורה כלום בחיים, אך יש לו אהבה פשוטה:

"אין לי ג'וב בכיר, אני אוכל על חשבוני,

לא שלחו אותי לחו"ל, נשארתי אלמוני

אין סירה לי בכינרת, אין לי מצלמה של סרט

אין טלוויזיה במעוני.

אך יש לי אהבה פשוטה

אותי היא תמלא גדולה במלוא תבל

כן יש לי אהבה פשוטה

ואת כולה אני רק לך מקדיש יומם וליל".

"אין צורך לכוף רגש אהבה זה"

אני רוצה לדבר פשוט, על אהבות פשוטות. לא על הדרמות של החיים, חתונות, מופעים וזיקוקי דינור, אלא על יום החולין הפשוט שלנו. שנעמיק בו במבט עדין ונקי, במבט של לב האיש הישראלי, נקי וטהור מתאוות מוגזמות ששטפו את לבנו ומוחנו, ממסכים וחיקויים הגורמים לכוח המדמה שבלב לדרוש בעיקר אהבות חיצוניות רועשות, חזקות, משהו שיזעזע את הנפש האטומה בכל פעם יותר, כי הרגש הקודם נהיה כבר לא רלוונטי, חלש מדי, והצריכה הולכת וגוברת, "יש לו מנה – רוצה מאתיים".

כנגד זה, או בעומק של אותו לב, מתקיימת אהבה פשוטה. פשוטה, ללא שום תוספות, כמו שהיא, ככה (כתר כל הכתרים). זו אהבה שאינה תלויה בדבר. שם, עמוק בפנים, נוכחת הנשמה הקדושה שלנו, והיא, העדינה,הטהורה הזאת, פשוט אוהבת. זה הניגון הטבעי שלה. ומי שזוכה ליצור אתה יותר ויותר קשר, זוכה יותר ויותר לאהוב ככה סתם, ללא סיבה. במקום פנימי זה אין מאמץ.

זו לא עבודת מוסר או לימוד זכות על האחר אלא אהבה פשוטה הנובעת מעומק ההוויה, כמו שתיאר רגש זה הנשמה הכללית המופלאה, אוהב ישראל הגדול, רבנו הרב קוק, מתוך חדריו הפנימיים: "אוהב אני את הכול,איני יכול שלא לאהוב את הבריות, את כל העמים... אהבתי לישראל היא יותר נלהבה, יותר עמוקה, אבל החפץ הפנימי מתפשט הוא בעיזוז אהבתו על הכול ממש. אין לי כל צורך לכוף את רגש אהבה זההוא נובע ישר מעומק הקודש של החכמה של הנשמה האלוהית(חדריו עמ' קצג).

להקשיב לקול הנפש ולהרחיבו

בואו נראה קצת דוגמאות חיות לאהבה פשוטה, ועיקר העבודה תהיה רק ההכרה והמודעות העדינה לרגעים הללו ולנסות להרחיב ולנשום אותם,לתת להם מצע בשדה ההכרה והלב שלנו, להתגלות עוד ועוד.

ערב פשוט אחר הצהריים, ככה סתם בבית, האב מרים מבט חטוף מתוך ספר הלימוד לעבר בנו הקטן היושב על רצפת הסלון ומשוחח "כדבר איש אל אחיו" עם חיילי הלגו הקטנים: "עכשיו תפסתי אותך". והוא בעצמו גם עונה בשם החייל השני: "רק נדמה לך שתפסת אותי". והנה לב האב (ולא לב האב-ן) חווה תוספת דופק, תוספת חיות מעל הרגיל, כאילו חמצן(חם-צין, חימום הציניות) נקי עולה מהחזה ומתפשט בכל הגוף. לכאורה לא קרה שום דבר, אך מי שקרוב ללבו, לאור נשמתו,חש שקרה הרבה מאוד! יש כאן גילוי ניצוץ קטנטן מהנשמה; היא כמו שלחה יד דרך הרגע הקסום הזה עם הבן, ועלינו להיות ערי לב לקלוט, לשים לב לחלק הנשמתי הזה שרוצה להתיילד.

האדמו"ר הקדוש מפיאסצנה בספרו המופלא 'בני מחשבה טובה' מתאר תנועת פנימית זו: "הרבה הרגשות ישנם שפתיחתם בנו הן כפוטר מים, קלות וקלושות. והיה אם נרחיב אחת מהם ונוציאה אל הפועל תעשה לנהר גדול ולפלגי מים אשר לא יכזבו מימיו. ואם אין מרחיבים אותה תאבד בל תיראה שמש... ובאמת זאת היתה מין הושטת אבר מאברי הנשמה החוצה שרצתה להתפעל ולחשוב מחשבה טהורה, וכן לפעמים בהרגשת שמחה או כדומה, וכיון שלא נאחזה הרגשה זו בלבוש גופני כי אבר של הנשמה טהורה הושטה לכן לא ידע האיש מה היא? ומהו מרגיש בקרבו, מן קשקוש ופרפור הנפש היתה, והוא שתה יי"ש,אכל או עשה דבר אחר משאר דברי העולם. לא שהשקיט בזה את פרכוסי הנפש רק הסית ושיסה את הרגשות גופו שירעישו וירעמו, וקול הנפש לא ישמע" (עמ' כב).

תנועת נפש עדינה זו היא כמו צינור אהבה קטן שנפתח, וכדי לשהות בו, לנשוף בו שיתרחב וישאיר חותם וחקיקה גדולה יותר בנפש, אפשר גם להלביש אותה בתפילה חרישית, ספונטנית, בשפה שלי, של הודיה לה'. עצם ההכרה וההודיה נותנים עוד תוקף וכוח לדבר, כוח של אהבה פשוטה.

באמת הכול אלוקות

עוד דוגמה פשוטה לאהבה פשוטה: האדם יוצא מוקדם מהבית, אור ראשון מבצבץ ממזרח, רוח נעימה מלטפת פנים וצוואר,והנה שוב אותו לב יקר מאותת שם בפנים: תחושה של חום ונעימות מתפשטת ומתרחבת, הוא חש אהוב וחשוב. אין זו הרוח מזרחית ולא הזמן הזה של הבוקר (ככה חי גוי, הכול טבע, חס ושלום) אלא דרישת שלום מהבורא יתברך בכבודו ובעצמו. הוא כמו אומר: "בני, קבל חיבוק של בוקר לפני שאתה יוצא ליומך הארוך. מין אהבה פשוטה כזאת.

זה כל כך עדין וקסום, כל כך פנימי, אך הכוח של אהבות קטנות אלו גדול וחזק מכל האהבות החיצוניות ההזויות. זו אהבה מבפנים. לאמתו של דבר, הקשר הזה עם הטבע של הבריאה (הרוח המלטפת, הבוקר וכו') הוא תמיד רק לבוש למפגש של אהבה עם הבורא. זה הקשר האמתי של היהודי עם המציאות, כמו שמלמד האדמו"ר מפיאסצנה זצ"ל בשם הבעל שם טוב,שבמילים מופלאות מסביר את הפסוק: "מלוא כל הארץ כבודו... לא בלבד שבתוך כל דבר מדברי העולם הזה חיות אלהית נמצא, ועל חיות הזה גשם הארץ סובב ומסתיר, רק גם הגשם וגם הארציות רק לנו כגשם נראה, ובאמת הכול אלקות.וצריכים רק עינים לראות וגוף המתקדש ואז כשאתה מסתכל על העולם, אתה מביט על האלקים ואלקים עליך, מלא כל הארץ כבודו, אף הארציות, הלבוש, הכלים, מלאים הארת כבודו יתברך הם" (מבוא השערים, עמ' רטו).

בקיץ הזה תלבשי לבן

ונסיים עם צמד הפרברים, שבהם פתחנו, בשיר נוסף שלהם שבו התייחסו ברצינות לדברי רבן שמעון בן גמליאל במשנה בתענית: "בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין... יוצאות וחולות בכרמים".

הצמד כתב שיר מוכר ונפלא על עניין זה: "בקיץ הזה תלבשי לבן ותתפללי לטוב... אני אבחר בך ואת בי תבחרי וביחד נהיה לרוב". ואנו מעוררים במילים אלו לשני כיווני אהבה: אהבה של האדם פנימה, כלפי נשמתו, "אני אבחר בך ואת בי תבחרי",ולעורר קצת רומנטיקה בין בני הזוג, "אני אבחר בך ואת בי תבחרי וביחד נהיה לרוב", לשיר קצת זה לזה, לפרגן מילים של אהבה מהלב.

בברכת אהבה רבה לכל עם ישראל, אמן ואמן.

עולם קטן - כתבות