איזו צורה של יחסי הורים ילדים נבנית מהעקידה?
לכאורה אפשר להבין - מערכת יחסים שבה ברור לשניהם שהאב מוכן למסור את בנו למיתה עבור הבורא. הבן אינו מוגן אצל האב, אינו חש בטחון של ממש, ולעיתים מרגיש בשמץ של איום לא נעים. האב מצידו מעניק את המחוייבות שלו לבורא, ואילו את בנו יחנך לציות לאותה מחויבות עליונה אפילו במחיר איום קל על חייו. 
זה רעיון קצת נפיץ.
הסיפור הזה מעצב משהו בבתים שלנו, הרבה לפני שהוא מגיע בפועל לשאלת מסירות הנפש. עצם סיפור כזה בתוך מערכת היחסים, משפיע עליה כבר עכשיו באופן יום יומי.
אני רוצה להציע קריאה קצת אחרת. 
להציע שעקידת יצחק מכניסה חופש אהבה וקרבה לתוך מערכת היחסים שבין אב ובנו. שהיא מקרבת ביניהם ולא מרחיקה. 
"וילכו שניהם יחדיו". 
זו המטרה. 
כדי להבין לעומק, אנחנו צריכים ללכת ביחד איתם אל ההר. לצעוד איתם ולעבור את מה שהם עוברים. ולחפש את הסוד. 
למה ה' מבקש דווקא את זה כדי להשלים את הקרבה והאיחוד בין הורים לילדיהם? דבר אחד חשוב להבין מההתחלה. לא רוצים עקידת יצחק, לא חייבים. בפני כל אחד עומדת ההחלטה אם רצונו לצאת למסע בדרך אל ההר. 

אם אברהם ילך אל ההר, הרי זה מרצונו: "קח נא - אין נא אלא לשון בקשה" (רש"י)
אם יצחק ילך אל ההר, הרי זה מרצונו: "וילכו שניהם יחדיו".
אם אנחנו נלך אל ההר, ונשחרר את מערכות היחסים שבין הורים וילדים לגלות את מלוא עומקם, הרי זה מרצוננו. 

מה בעצם הדרך שמובילה אל הקרבה והאיחוד בין הורים לילדים? מה עומד ביניהם? מה יהפוך את מערכת היחסים הזו לחופשית? ומה עלול להכניס לתורה מוזיקת רקע של שעבוד? 
מצד ההורים, מדובר בתפיסת העומק של התפקיד שלהם. אתם מתווכים זמניים של העולם עבור ילדיכם. הופקד בידיכם פיקדון אבל אינו שלכם. בזמן הקצוב הזה, אינכם רשאים להבטל מתפקיד התיווך. ובבוא העת, אינכם רשאים להחזיק בו מעבר לזמנו. 
הידיעה הזו, משמעותית כבר מלידתם, משום שהידיעה האופפת את הקשר שמדובר בתיווך זמני מאפשרת כבר עכשיו לכולם להיפגש מתוך חופש ואהבה.
העקידה היא ההזמנה של אברהם להעניק את יצחק לבורא, לא להרוג אותו חלילה. ההיפך הוא הנכון. המסירה שלו כלפי מעלה, משמעה להעניק לו את החיים. שחרר אותו לחופשי והענק לו את החיים. 
אם כבר מישהו חווה חוויה של סף המוות זהו ההורה, שעבורו המסירה הזו כלפי מעלה עלולה להיות קשה מנשוא.
עליך למסור משהו. למסור את האחיזות האנושיות שלך 
בכך שהם שלך. 
בכל ההשקעה. 
ברצון להיות אהוב. 
ברצון לקבל בחזרה את מחיר ההשקעה. 
ברצון לעצב את חייהם. 
ברצון לדעת את תוצאות המפגש ביניהם לבין אלוהיהם. 
אין זה רק לטובתם של הילדים. 
זה גם לטובתך שלך. 
זה ישחרר את חייך לחופשי. ימנע את השעבוד שלך אליהם. 
אתה שליח כדי להפגיש אותם עם חייהם שלהם, עם המקום שלהם מול בוראם, וזהו אשר מתרחש בעקידה. אתה לוקח את בנך למפגש עם ה', ושם תשחרר אותו, תשחרר את שניהם למפגש שיקרה ביניהם. 
מה שיקרה משם כבר אינו שלך. 
ומאידך אולי הוא שלך במובן העמוק ביותר כי זכית להיות שותף ללוות אותו אל החיים.
יצחק מבין בדרך שמשהו מתרחש. ושואל את אביו. בשיחה הטעונה ביניהם, הוא מבין מה קורה. 
ואברהם מספר לו. כמעט בלי מילים. 
יצחק, האם אתה רוצה? האם אתה מוכן? 
יצחק הסכים. 
הוא מוכן לשחרר את האחיזות שלו באביו. 
לשחרר את אביו מהצורך והמחויבות להיות אחראי לחייו. 
הוא מסכים לשלח את אביו לחופשי. 
מסכים להיות משולח אל החופש. 

הנסירה המתרחשת בין שניהם מאפשרת להם את המפגש פנים אל פנים. איזה עומק "וילכו שניהם יחדיו". 
זה לא פשוט גם לילד (גם אם הוא בן 37 כמו שיצחק היה בזמן העקידה...) 
לעבור לעמוד ישירות מול בוראו. 
לסיים את התפקיד המתווך, עם כל מה שהיה בו ולא היה בו, ולבוא אל ההר בעצמו. 

לעיתים יש סירוב.
גלוי או נסתר.
ההורה אינו מסכים. 
גם עמוק לתוך בגרותו של הילד.
גם כאשר הילד כבר הורה בעצמו.

ואזי, 
הילד מגלה שהעקידה עוד לא נעשתה
שהוריו סרבו לצו
לא לקחו אותו אל ההר
ומה יעשה?

יקבל על עצמו 
להשלים את ההליכה אל ההר
יעשה את העקידה לעצמו
במקום הוריו
ישחרר את עצמו לחופשי.
ואותם.

אז אם אתם שואלים מהו כיבוד הורים?
אז זה.

פרשת שבוע