קליפה ותוך

עבודת הבירורים והעלאת המידות היא יסוד בעבודת הנפש לפי אור תורת החסידות. יסוד זה אולי אפשר לראות גם במסכת חגיגה (טו ע"ב): "רבי מאיר רימון מצא, תוכו אכל, קליפתו זרק". כלומר, בכל דבר במציאות מעורב טוב ורע בעקבות החטא הקדמון, וליהודי יש תפקיד נפלא ועדין לברר ולהעלות את הניצוץ הא‑לוהי החבוי בדבר על מנת להחזירו ולהעלותו לקדושה מהמקום שבו הוא מוסתר ומכוסה.

כידוע בספרי החסידות, אין דבר רע יורד מלמעלה, והאור מצטייר כפי הכלים שהאדם מכין, כלומר לפי כלי המוחין, ההכרה והמודעות שלו. גם מה שנראה רע גמור במבט ראשון ושטחי, וחשים שרק צריך לבטלו ולהעבירו לגמרי מהעולם, במבט ובקשב חודרים ומעמיקים אפשר לראות ששורשו הפנימי של הדבר הוא פרי מתוק, שלא רק שאסור לבטלו אלא צריך להעלותו, לרוממו, ואף אפשר ממש להתחזק דרכו.

מה הייתי צריכה את המודעות הזו?

נשמה יקרה מספרת שבעבודה המעמיקה על נפשה זיהתה דבר חוזר שמאוד לא אהבה, בלשון המעטה. זאת הייתה בחינה של קורבנוּת ומסכנות גדולה מול המציאות החיצונית, שהתבטאה בעיקר בהרגשה של פגיעות מופרזת מול כל אדם, מול כל דיבור. היא הבינה שנרשם איזה חוסר בנפשה מחוויות העבר, איזה חוסר בערך העצמי ובמקום אישי יציב, והיא משתמשת בפגיעות כדי לייצר תשומת לב וקשר, היא עדיין אינה יודעת איך ליצור חיבור ממקום שקט, פשוט ונקי.

בתחילה היא סיפרה שבכל פעם שזיהתה את זה רק כעסה על עצמה, נלחמה ונאבקה, "רק לא להיפגע, רק לא להיפגע". ובכל פעם שזה חזר בכל זאת, הייתה כועסת ומענישה את עצמה. המהלך של עבודה זו גרם רק להעצמת המרכיב הזה בנפשה ואפילו הגדיל את התסכול והקושי. היא אמרה לעצמה: "מה הייתי צריכה את כל המודעות הזו, כבר היה עדיף שלא לדעת, רק להמשיך להתקרבן ולהיפגע, אך לפחות לא לכעוס על עצמי. עכשיו שאני מודעת שזו אני, זה רק מקשה את החיים". רבים עוברים דרך המקום הזה, אך זו רק ההתחלה.

ליצור קשר חדש

מתוך התעוררות לעבודת החסידות היא התעוררה לחפש ליצור קשר חדש עם הפגיעות, ללמוד איך לטפל בה אחרת, איך לטפל בעצמה אחרת. הדבר העיקרי שהתבסס אצלה (בשינוי ניכר מהצורה הקודמת של העבודה) הוא להפסיק להילחם בעצמה, להפסיק להיאבק, להפסיק להיות נגד עצמה.

לא עוד אלימות רוחנית, מוסר מוגזם, טיפול נפשי כימותרפי שאינו מבחין ולכן פוגע בכל המערכות, גם בחלקים הטובים, וכך שובר את כל הקומה. היא חיפשה עבודה עדינה יותר, כזאת שמעלה, שמרחיבה את הכנפיים, שמאפשרת לעוף, שלא רק מצמצמת. עבודה שיכולה לטפל נקודתית בחלק השלילי ואינה תוקפת את כל תאי הנפש.

הכנעה, הבדלה, המתקה

למדנו את כלי העבודה מהבעל שם טוב הקדוש. יש בה שלושה שלבים פנימיים: "הכנעה, הבדלה, המתקה". זהו סולם פנימי שמאפשר לאדם לתקן, להשלים ולגלות את מהות נפשו. עבודה של גילוי ה'פרי', כלומר הרצון הפנימי המתוקן והמהותי שלי, מתוך ה'קליפה', שמכסה על המהות. ראשית הכנעה של המציאות החיצונית, לאחר מכן הבדלה של הפנימיות הטובה מהקליפה, ובסוף המתקה (שהיא כבר תוצאה של השלבים הקודמים), שהיא החזרתו של הניצוץ לשורשו.

הביטוי של זה בנפש מופלא: אדם פוגש מציאות מתנגדת מולו או בתוכו, והוא עכשיו מלא בדינים, בחוסר שקט, בתסכול, בפחד, בכעס וכו', ועל ידי עבודת הבירור העדינה והמופלאה הזו הוא חוזר לשמחתו, לפתיחותו ולמהותו בכל פעם מחדש, ולרוב כשהוא עובד נקי ובטהרה הוא גם מעלה את המציאות שמולו.

את פשוט עדינה ורגישה

תוך כדי חיפוש נחוש ואמיץ שלה לתיקון הקורבנוּת הזו והניקוי שלה מנפשה היא גילתה דבר נפלא בחסדי ה' מתוך יסודות אלו של הבעש"ט הקדוש. היא קלטה שהקורבנות והפגיעות הן רק ענף ותוצאה של משהו פנימי ושורשי יותר והוא עדינות ורגישות גדולה של נשמתהוהפגיעות היא רק הקליפה של העדינות היקרה הזו. ילדה תמימה ועדינה שם בפנים הייתה חשופה ללא הגנות, וניצלו את רגישותה, ביטלו את מקומה. ובמהלך הישרדותי היא פיתחה קורבנות ופגיעות יתר ככלי לתשומת לב, לא מתוך הכרה ומודעות אלא כמנגנון הישרדות, צורך בסיסי בתשומת לב.

כשהבינה מבפנים היא הפסיקה לריב עם הפגיעות וקיבלה, חיבקה חזק שם את הילדה שבפנים והזכירה לה שהכול טוב, וכן אמרה לה: "מתוקה באמת את, לא הפגיעות, את פשוט עדינה ורגישה, וזה נפלא". היא הבינה שאת העדינות והרגישות הפנימית הזו אסור לה לבטל לעולם. זה חלק נשמתי מהותי שדרכו יש לה הרבה אור חוזר מהעולם.

נשמות רבות סביבה לאורך כל חייה נמשכות אל האור הזה, מעריכות את המקום החם, הרך, המקבל, והאוהב הזה שבתוכה ונמשכות אליו. היא הבינה שזה הסוד, ואוי ואבוי אם הייתה דוחה את הפגיעות הזו ומתנתקת ממנה בעבודת מוסר נוקבת. הרי אם לא הייתה זוכה לעדינות הזו של הבירור, הייתה מנתקת חלק מהותי של פנימיותה. ויותר מזה, הפגיעות לימדה אותה על מהותה הפנימית יותר מכל המורים הטובים, וכך היא ממשיכה לנצח יום אחר יום.

לא שהפגיעות אינה חוזרת, היא עולה ובאה, אך דרך הכנעה, הבדלה והמתקה היא כבר מתרגמת נכון את פנימיותה האמיתית במהרה: "הנה מתגלה העדינות והרגישות של נשמתי". זה שינוי מופלא. החלק שהיה מוריד ומחליש נהפך לחלק שמעלה ומחזק, "ירידה תכלית העלייה" (רבי נחמן מברסלב), שנזכה בשם כל ישראל, אמן.

עולם קטן - כתבות