מידות שילוח השעיר | הרב עידו אלבה

המרחק בין הר הבית לעזאזל - מקור למידות המרחק בכל התורה - גבולות הארץ

 

• משנה יומא (ו, ד):

 "מיקירי ירושלים היו מלוין אותו עד סוכה הראשונה, עשר סוכות מירושלים ועד צוק, תשעים ריס, שבעה ומחצה לכל מיל.

על כל סוכה וסוכה אומרין לו: הרי מזון והרי מים. ומלוין אותו מסוכה לסוכה, חוץ מאחרון שבהן שאינו מגיע עמו לצוק, אלא עומד מרחוק ורואה את מעשיו".

 

• תלמוד ירושלמי מסכת יומא פרק ו הלכה ב:

תני עשר סוכות בתוך שנים עשר מיל דברי רבי מאיר....

על כל סוכה וסוכה אומר לו הרי מזון והרי מים לייפות את כוחו, למה שאין יצר הרע תאב אלא דבר שהוא אסור לו. כהדא רבי מנא סלק למבקרה לרבי חגיי דהוה תשיש, א"ל צחינא. אמר ליה: שתה. שבקיה ונחת ליה, בתר שעה סלק לגביה, אמר ליה מה עבדת ההיא צחיותך, א"ל כד שרית לי אזלת לה.

 

מידת מיל ידועה אצל הרומאים (על פי ויקפדיה):

 בדרך כלל: רגל = 296 ס"מ. אמה = 44.4 ס"מ. צעד כפול = 5 רגלים. סטאדיום = 125 צעדים (185 מטר), והמיל - 8 סטדיות = 1000 צעדים כפולים (1480 מטר).

המיל היא המידה הקבועה בכל המקומות בערך מתקופת חורבן הבית.

אך מידת הריס אינה מידה רומאית:

תוספות בבא מציעא לג ע"א כתב שהוא גמטריה של מספר האמות:  270 או 266.

 

• המקור לאלפים אמה וי"ב מיל - תחום שבת

משנה מסכת סוטה פרק ה משנה ג

בו ביום דרש רבי עקיבא (במדבר ל"ה) 'ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה', ומקרא אחר אומר (שם) 'מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב'. אי אפשר לומר אלף אמה שכבר נאמר אלפים אמה, ואי אפשר לומר אלפים אמה שכבר נאמר אלף אמה הא כיצד, אלף אמה מגרש ואלפים אמה תחום שבת.

רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר אלף אמה מגרש, ואלפים אמה שדות וכרמים:

תלמוד ירושלמי מסכת עירובין פרק ג הלכה ד

ר' שמעון בר כרסנא בשם ר' אחא אין לך מחוור מכולם אלא תחום שנים עשר מיל כמחנה ישראל:

תלמוד ירושלמי מסכת שביעית פרק ו הלכה א (וכן בבבלי עירובין נה ע"א):

תני אסור לתלמיד להורות הלכה בפני רבו עד שיהי' רחוק ממנו י"ב מיל כמחנה ישראל ומה טעם [במדבר לג מט] ויחנו על הירדן מבית הישימות עד אבל השיטים, וכמה הן י"ב מיל.

תלמוד בבלי מסכת עירובין דף נא עמוד א:

אלפים אמה. מנא לן? - אמר רב חסדא: למדנו מקום ממקום, ומקום מניסה, וניסה מניסה, וניסה מגבול, וגבול מגבול, וגבול מחוץ, וחוץ מחוץ. דכתיב ומדתם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה.

בבמדבר רבה פרשה ב, ט (וכן הוא בתנחומא) והובא ברש"י לבמדבר ב, ב:

"ומנין סמכו תחומין מן התורה שנאמר (במדבר לה) ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה ואת פאת נגב אלפים באמה ואת פאת ים אלפים באמה ואת פאת צפון אלפים באמה וגו', וכן את מוצא ביהושע כשהלך להחריב את ירחו אמר להם יהושע עתידים אתם לעשות שם את השבת אל תרחיקו מן הארון יותר מן אלפי' אמה לכל רוח למה שתהיו רשאין לבא להתפלל לפני הארון בשבת, וכן הוא אומר (יהושע ג) אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה במדה,

 

ועוד מלמדת הגמרא בעירובין (שם) מנין שהאלפים אמה הם מרובעות:

"אמר קרא זה יהיה להם מגרשי הערים, רב חנניה אומר: כזה יהו כל שובתי שבת".

תוספות ביומא סז:

"מכאן (מהגמרא ביומא על הולכת השעיר) משמע דתחום שבת מיל והיינו אלפים ותו לא, ואומר רבינו שמואל שההולך ממזרח העולם למערבו או מצפון לדרום אין נותנין לו פאות, אבל ההולך מקרן דרומית מערבית של עולם למזרחית צפונית נותנין לו פאות".

 

• מידות המקדש והארץ על פי קנה של שש אמות שלש ששה טפחים

ביחזקאל פרק  מ:

וְהִנֵּ֥ה חוֹמָ֛ה מִח֥וּץ לַבַּ֖יִת סָבִ֣יב׀ סָבִ֑יב וּבְיַ֨ד הָאִ֜ישׁ קְנֵ֣ה הַמִּדָּ֗ה שֵׁשׁ־אַמּ֤וֹת בָּֽאַמָּה֙ וָטֹ֔פַח.

ושם (מב יט):

 סָבַ֖ב אֶל־ר֣וּחַ הַיָּ֑ם מָדַ֛ד חֲמֵשׁ־מֵא֥וֹת קָנִ֖ים בִּקְנֵ֥ה הַמִּדָּֽה:

 

וביחזקאל פרק מה נאמר.

(א) וּבְהַפִּֽילְכֶ֨ם אֶת־הָאָ֜רֶץ בְּנַחֲלָ֗ה תָּרִימוּ֩ תְרוּמָ֨ה לַה' קֹדֶשׁ֘ מִן־הָאָרֶץ֒ אֹ֗רֶךְ חֲמִשָּׁ֨ה וְעֶשְׂרִ֥ים אֶ֙לֶף֙ אֹ֔רֶךְ וְרֹ֖חַב עֲשָׂ֣רָה אָ֑לֶף קֹדֶשׁ־ה֥וּא בְכָל־גְּבוּלָ֖הּ סָבִֽיב:

(ב) יִהְיֶ֤ה מִזֶּה֙ אֶל־הַקֹּ֔דֶשׁ חֲמֵ֥שׁ מֵא֛וֹת בַּחֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת מְרֻבָּ֣ע סָבִ֑יב וַחֲמִשִּׁ֣ים אַמָּ֔ה מִגְרָ֥שׁ ל֖וֹ סָבִֽיב

ובהמשך מפורטת נחלות השבטים ב12 רצועות רוחב נוספות על חלק התרומה שהוא בסך הכל חמישה ועשרים אלף על חמישה ועשרים אלף.

 

ובספרי דברים פרשת האזינו פיסקא שטו

'ה' בדד ינחנו', עתיד אני להושיב אתכם נוחלים מסוף העולם ועד סופו. וכן הוא אומר (יחזקאל מח ב) מפאת קדים עד פאת ימה אשר אחד. מפאת קדים ועד פאת ימה ראובן אחד. מפאת קדים ועד פאת ים יהודה אחד. מה תלמוד לומר אשר אחד ראובן אחד יהודה אחד, שעתידים ישראל לטול אורך מן המזרח למערב על רוחב עשרים וחמשת אלפים קנים, שיעורם שבעים וחמשה מיל.

 

• רש"י ביומא:

בברייתא דהאזינו בספרי מצינו שם מידת חלוקת ארץ ישראל לעתיד לבוא רוחב גבול כל שבט ושבט שבעים וחמשה מיל, וגם רבי אלעזר קליר יסד כן בפיוט ארחץ בנקיון כפות, ברוחב שבעים וחמש מיל חריצותיה, והם עשרים וחמשה אלף קנים שבספר יחזקאל שנאמר ומן המדה הזאת תמוד וגו' וכל קנה שש אמות, הרי מאה וחמישים אלף אמה, תן לכל אלפים אמה מיל, הרי שבעים וחמשה מיל.

רש"י יחזקאל פרק מח:

וזהו שיסד רבי אלעזר בפיוט (בסילוק דיום שני של סוכות):

 "כי אקח מועד לעת חלוק ארצותי' כשורת הכרם לחוצותיה,

 באורך מפאת קדים לקצותיה עד ים אוקיינוס למצותיה,

ברחב שבעים וחמשה מיל חריצותיה".

 (הגה בתוך פירוש רש"י: מניין למד רבי אליעזר אורך השורות עד ים אוקיינוס שהוא בסוף עולם, ומקרא מעיד תחום מערב עד ים הגדול שלפנים מים אוקיינוס הרבה?).

 

• פסוקים בהם מוזכרים גבולות הארץ

 

 בראשית פרק טו , יח:

לְזַרְעֲךָ֗ נָתַ֙תִּי֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את מִנְּהַ֣ר מִצְרַ֔יִם עַד־הַנָּהָ֥ר הַגָּדֹ֖ל נְהַר־פְּרָֽת:

 

שמות כג, לא:

"ושתי את גבולך מים סוף ועד ים פלישתם וממדבר עד הנהר".

מקביל ל "וירד מים עד ים, ומנהר עד אפסי ארץ" (תהלים עב, ח).

דברים יא, כד:

 מִן־הַמִּדְבָּ֨ר וְהַלְּבָנ֜וֹן מִן־הַנָּהָ֣ר נְהַר־ פְּרָ֗ת וְעַד֙ הַיָּ֣ם הָֽאַחֲר֔וֹן יִהְיֶ֖ה גְּבֻלְכֶֽם.

יהושע פרק א פסוק ד:

מֵהַמִּדְבָּר֩ וְהַלְּבָנ֨וֹן הַזֶּ֜ה וְֽעַד־הַנָּהָ֧ר הַגָּד֣וֹל נְהַר־פְּרָ֗ת כֹּ֚ל אֶ֣רֶץ הַֽחִתִּ֔ים וְעַד־הַיָּ֥ם הַגָּד֖וֹל מְב֣וֹא הַשָּׁ֑מֶשׁ יִֽהְיֶ֖ה גְּבוּלְכֶֽם:

 

במדבר פרק לד

(ב) זֹ֣את הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר תִּפֹּ֤ל לָכֶם֙ בְּֽנַחֲלָ֔ה אֶ֥רֶץ כְּנַ֖עַן לִגְבֻלֹתֶֽיהָ:

 (ג) וְהָיָ֨ה לָכֶ֧ם פְּאַת־נֶ֛גֶב מִמִּדְבַּר־צִ֖ן עַל־יְדֵ֣י אֱד֑וֹם וְהָיָ֤ה לָכֶם֙ גְּב֣וּל נֶ֔גֶב מִקְצֵ֥ה יָם־הַמֶּ֖לַח קֵֽדְמָה:

(ד) וְנָסַ֣ב לָכֶם֩ הַגְּב֨וּל מִנֶּ֜גֶב לְמַעֲלֵ֤ה עַקְרַבִּים֙ וְעָ֣בַר צִ֔נָה וְהָיוּ֙ תּֽוֹצְאֹתָ֔יו מִנֶּ֖גֶב לְקָדֵ֣שׁ בַּרְנֵ֑עַ וְיָצָ֥א חֲצַר־אַדָּ֖ר וְעָבַ֥ר עַצְמֹֽנָה:

(ה) וְנָסַ֧ב הַגְּב֛וּל מֵעַצְמ֖וֹן נַ֣חְלָה מִצְרָ֑יִם וְהָי֥וּ תוֹצְאֹתָ֖יו הַיָּֽמָּה:

(ו) וּגְב֣וּל יָ֔ם וְהָיָ֥ה לָכֶ֛ם הַיָּ֥ם הַגָּד֖וֹל וּגְב֑וּל זֶֽה־יִהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם גְּב֥וּל יָֽם:

(ז) וְזֶֽה־יִהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם גְּב֣וּל צָפ֑וֹן מִן־הַיָּם֙ הַגָּדֹ֔ל תְּתָא֥וּ לָכֶ֖ם הֹ֥ר הָהָֽר:

(ח) מֵהֹ֣ר הָהָ֔ר תְּתָא֖וּ לְבֹ֣א חֲמָ֑ת וְהָי֛וּ תּוֹצְאֹ֥ת הַגְּבֻ֖ל צְדָֽדָה:

(ט) וְיָצָ֤א הַגְּבֻל֙ זִפְרֹ֔נָה וְהָי֥וּ תוֹצְאֹתָ֖יו חֲצַ֣ר עֵינָ֑ן זֶֽה־יִהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם גְּב֥וּל צָפֽוֹן:

(י) וְהִתְאַוִּיתֶ֥ם לָכֶ֖ם לִגְב֣וּל קֵ֑דְמָה מֵחֲצַ֥ר עֵינָ֖ן שְׁפָֽמָה:

(יא) וְיָרַ֨ד הַגְּבֻ֧ל מִשְּׁפָ֛ם הָרִבְלָ֖ה מִקֶּ֣דֶם לָעָ֑יִן וְיָרַ֣ד הַגְּבֻ֔ל וּמָחָ֛ה עַל־כֶּ֥תֶף יָם־כִּנֶּ֖רֶת קֵֽדְמָה:

(יב) וְיָרַ֤ד הַגְּבוּל֙ הַיַּרְדֵּ֔נָה וְהָי֥וּ תוֹצְאֹתָ֖יו יָ֣ם הַמֶּ֑לַח זֹאת֩ תִּהְיֶ֨ה לָכֶ֥ם הָאָ֛רֶץ לִגְבֻלֹתֶ֖יהָ סָבִֽיב:

 

רמב"ם מסכת דמאי פרק ו, יא בביאור ענין הגריעות של סוריא:

"אסור להלחם בשום ארץ מהארצות אלא עד שתכבש כל הארץ שסמן הקדוש ברוך הוא גבולותיה בתורה והיא ארץ כנען לגבולותיה, ומפני שכבש דוד אותה הארץ ארם נהרים וזולתה לפני שיגמור לכבוש את ארץ ישראל, לפי שהיבוסי נשאר עוד בירושלים, לפיכך הורדה מעלת אותה הארץ שכבש לגבי ארץ ישראל.

וכך אמרו שאם תאמר מפני מה כבש דוד ארם נהרים וארם צובה ואין מצות נוהגות שם, אמרו דוד עשה שלא כהוגן התורה אמרה וכו', בספרי".

דרשת הספרי הידועה שעליה קאי הרמב"ם נאמרה על גבולות פרשת עקב, מכאן שלדעתו הם אותם גבולות של פרשת מסעי.

מדרש לקח טוב (חיברו רבי טוביהו בן אליעזר תקופת רש"י) על הפסוק בשמות כג (מים סוף עד ים פלישתים וממדבר עד הנהר):

 "וכן הוא אומר כל ארץ החתים עד הים הגדול מבוא השמש יהיה גבולכם (יהושע א ד), זה הפסוק עתיד להיות לימות המשיח, שנא' וירד מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ (תהלים עב ח), לפי שלא מצינו גבול ארץ ישראל ממדבר עד הנהר, ולא מים סוף עד ים פלשתים, אלא ודאי לעתיד לבא".

ובשכל טוב (חיברו רבי מנחם בן שלמה) בראשית פרק כח:

ופרצת. וזו הבשורה אינה אלא לעתיד, דא"ר יוסי בר חנינא (הוא בבראשית רבה) אף חלוקת יחזקאל נראה לו, והלא לא פירש יחזקאל אלא מן המזרח [למערב], בא ישעי' ופירש כי ימין ושמאל תפרוצי (ישעי' נד ג), זש"ה והאכלתיך נחלת יעקב אביך (שם נח יד), שנאמר לו ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה:

 ביחזקאל פרק מז

(טו) וְזֶ֖ה גְּב֣וּל הָאָ֑רֶץ לִפְאַ֨ת צָפ֜וֹנָה מִן־הַיָּ֧ם הַגָּד֛וֹל הַדֶּ֥רֶךְ חֶתְלֹ֖ן לְב֥וֹא צְדָֽדָה:

(טז) חֲמָ֤ת׀ בֵּר֙וֹתָה֙ סִבְרַ֔יִם אֲשֶׁר֙ בֵּין־גְּב֣וּל דַּמֶּ֔שֶׂק וּבֵ֖ין גְּב֣וּל חֲמָ֑ת חָצֵר֙ הַתִּיכ֔וֹן אֲשֶׁ֖ר אֶל־ גְּב֥וּל חַוְרָֽן:

(יז) וְהָיָ֨ה גְב֜וּל מִן־הַיָּ֗ם חֲצַ֤ר עֵינוֹן֙ גְּב֣וּל דַּמֶּ֔שֶׂק וְצָפ֥וֹן׀ צָפ֖וֹנָה וּגְב֣וּל חֲמָ֑ת וְאֵ֖ת פְּאַ֥ת צָפֽוֹן:

(יח) וּפְאַ֣ת קָדִ֡ים מִבֵּ֣ין חַוְרָ֣ן וּמִבֵּין־דַּמֶּשֶׂק֩ וּמִבֵּ֨ין הַגִּלְעָ֜ד וּמִבֵּ֨ין אֶ֤רֶץ יִשְׂרָאֵל֙ הַיַּרְדֵּ֔ן מִגְּב֛וּל עַל־הַיָּ֥ם הַקַּדְמוֹנִ֖י תָּמֹ֑דּוּ וְאֵ֖ת פְּאַ֥ת קָדִֽימָה:

(יט) וּפְאַת֙ נֶ֣גֶב תֵּימָ֔נָה מִתָּמָ֗ר עַד־מֵי֙ מְרִיב֣וֹת קָדֵ֔שׁ נַחֲלָ֖ה אֶל־הַיָּ֣ם הַגָּד֑וֹל וְאֵ֥ת פְּאַת־תֵּימָ֖נָה נֶֽגְבָּה:

(כ) וּפְאַת־יָם֙ הַיָּ֣ם הַגָּד֔וֹל מִגְּב֕וּל עַד־נֹ֖כַח לְב֣וֹא חֲמָ֑ת זֹ֖את פְּאַת־יָֽם:

כח) וְעַל֙ גְּב֣וּל גָּ֔ד אֶל־פְּאַ֖ת נֶ֣גֶב תֵּימָ֑נָה וְהָיָ֨ה גְב֜וּל מִתָּמָ֗ר מֵ֚י מְרִיבַ֣ת קָדֵ֔שׁ נַחֲלָ֖ה עַל־הַיָּ֥ם הַגָּדֽוֹל:

 

תלמוד בבלי מסכת מכות דף ט עמוד ב:

"ושלשת - שיהו משולשין, שיהא מדרום לחברון כמחברון לשכם, ומחברון לשכם כמשכם לקדש, ומשכם לקדש כמקדש לצפון".

 

 

ביאור: המרחק בין שכם לחברון הוא 75 מיל. בחלוקה הראשונית יש חמישה רצועות שרוחבם 75 מיל (חברון קו רוחב 31.5, רצועה לדרומה עוברת בקו רוחב 30.8, ורצועה מדבר נוספת שרוחבה שונה ולא נמנית מגיעה לקו רוחב 30 - דרום הר שעיר, וכן בצפון יש שטח שלא נמנה כי רוחבו שונה). חלוקת הארץ של יחזקאל מביאה לתוספת כמה רצועות דומות. בדרום אי אפשר לציין תוספת של חמישה רצועות אלא אם נאמר שמוסיפים את כל חצי האי סיני. הנקודה הדרומית ביותר שלו היא 450 ק"מ דרומה לירושלים (11 יום מחורב הוא מאיזור ג'בל מוסה – קו רוחב 28. עד סוף הר שעיר- קו רוחב 30.3. 3.3 קוי רוחב). לפי זה נראה שהאמה היא 51.7 ס"מ. לצפון שבע רצועות מביאות  למרחק של 560 ק"מ מירושלים, דהיינו ראש האצבע של הרי אמנוס בקו הרוחב המקביל לברך של הפרת שהם הרי האמנה - "תשורי מראש אמנה", שם גם נמצאת חלק מארץ החיתים. והוא "צפון צפונה".

מסקנה: כל המרחקים תואמים למציאו תאם האמה 51.7 ס"מ. זו האפשרות היחידה.

 

• מרחקי מקומות בחז"ל - נאמרו במיל של 2800 אמה

תלמוד ירושלמי מסכת מעשר שני פרק ה הלכה ב

מתני'. כרם רבעי עולה לירושלים מהלך יום אחד לכל צד ואיזו היא תחומה אילת מן הדרום, ועקרבה מן הצפון, ולוד מן המערב, והירדן מן המזרח. ומשרבו הפירות התקינו שיהא נפדה סמוך לחומה ותנאי היה בדבר אימתי שירצו יחזור הדבר לכמות שהיה.

גמרא: הדא פליגא על נקיי.

נקיי הוה שמש במגדל וצבעייא בכל ערובת שובא מן דהוה עביד קנדילוי הוה סליק שבת בבית מקדשא ונחית ומדליק לון. ואית דאמרין ספר הוה בכל ערובת שובתא הוה סליק פשט סדרוי לבית המקדש ונחית שבת בבייתיה. טרטירוי דמהלול הוה סליק שבית לגו בית מקדשא ולא הוה בר נש קרץ לתאינייא קדמוי מיניה. בנות צפורי הוון סלקין שבתין בגו בית מקדשא ולא הוה בר נש קרץ לתאינייא קדמוי מינהון. בנות לוד היו לשות עיסתן ועולות ומתפללות ויורדות עד שלא יחמיצו. חד בר נש הוה קאים רדי פסקת תורתי' קומוי הוות פריא והוא פרי פריא והוא פרי עד דאשתכח יהיב בבבל. אמרו ליה אימת נפקת אמר לון יומא דין. אמרין בהיידא אתיתא. אמר לון בדא. אמרין ליה איתא חמי לון. נפק בעי מיחמייא לון ולא חכים בהיידא דא. מכלל דפליגא.

אפילו תימר לית הוא פליגא מחילות היו ונגנזו.

ובמשנה פסחים ט, ב:

"איזו היא דרך רחוקה? מן המודיעים ולחוץ, וכמדתה לכל רוח".

כלומר שהמרחק של מודיעים מירושלים מוגדר כדרך רחוקה כי צריך ללכת יותר מאשר הולכים לירושלים מתחילת זמן השחיטה - מחצות היום עד השקיעה.

בבבלי מסכת פסחים דף צג ע"ב:

גמרא. אמר עולא: מן המודיעים לירושלים חמשה עשר מילין הויא. סבר לה כי הא דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: כמה מהלך אדם ביום - עשרה פרסאות. מעלות השחר ועד הנץ החמה חמשת מילין, משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים חמשת מילין. פשו לה תלתין. חמיסר מצפרא לפלגא דיומא, וחמיסר מפלגא דיומא לאורתא. עולא לטעמיה, דאמר עולא: אי זה הוא דרך רחוקה - כל שאין יכול ליכנס בשעת שחיטה.

אמר מר: מעלות השחר עד הנץ החמה - חמשת מילין. מנא לן? - דכתיב וכמו השחר עלה ויאיצו המלאכים וגו' וכתיב השמש יצא על הארץ ולוט בא צערה, ואמר רבי חנינא: לדידי חזי לי ההוא אתרא, והויא חמשה מילין.

אמר רבא: שיתא אלפי פרסי הוי עלמא, וסומכא דרקיעא אלפא פרסי. חדא גמרא וחדא סברא. סבר לה כי הא דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: כמה מהלך אדם בינוני ביום - עשר פרסאות. מעלות השחר ועד הנץ החמה חמשה מילין, משקיעת החמה עד צאת הכוכבים חמשה מילין, נמצא עוביו של רקיע אחד מששה ביום.

מיתיבי, רבי יהודה אומר: עוביו של רקיע אחד מעשרה ביום. תדע, כמה מהלך אדם בינוני ביום - עשר פרסאות, ומעלות השחר עד הנץ החמה ארבעת מילין, משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים ארבעת מילין, נמצאת עוביו של רקיע אחד מעשרה ביום. תיובתא דרבא, תיובתא דעולא! תיובתא. לימא תיהוי תיובתא דרבי יוחנן? - אמר לך: אנא ביממא הוא דאמרי, ורבנן הוא דקא טעו, דקא חשבן דקדמא וחשוכא. לימא תיהוי תיובתא דרבי חנינא? - לא, ויאיצו שאני.

 

תלמוד ירושלמי מסכת יומא פרק ג הלכה א

וא"ר חנינא מאילת השחר עד שיאיר המזרח אדם מהלך ארבעת מיל ומשיאיר המזרח עד שתנץ החמה אדם מהלך ארבעת מיל ומנין שמאילת השחר עד שיאיר המזרח אדם מהלך ארבעת מילין שנא' [בראשית יט טו] וכמו השחר עלה ויאיצו המלאכים בלוט לאמר מן סדום לזוער ארבעה מילין. יתיר הוון? א"ר זעירא המלאך היה מקדר לפניהן את הדרך. ומנין משיאיר המזרח עד הנץ החמה אדם מהלך ארבעת מיל כמו וכמו מילה דמיא לחבירתה.

תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק א הלכה א:

ואתיא דר' חייא (כנראה צ"ל חנינא) כר' יודה דתני בשם ר' יודה עוביו של רקיע מהלך חמשים שנה. אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום עד שהחמה נוסרת ברקיע מהלך חמשים שנה אדם מהלך ארבעת מיל, נמצאת אומר שעוביו של רקיע אחד מעשרה ביום. וכשם שעוביו של רקיע מהלך חמשים שנה כך עוביה של ארץ ועוביו של תהום מהלך חמשים שנה, ומה טעם [ישעי' מ כב] היושב על חוג הארץ, וכתיב [איוב כב יד] וחוג שמים יתהלך, וכתיב [משלי ח כז] בחוקו חוג על פני תהום חוג חוג לגזירה שוה. תני עץ חיים מהלך חמש מאות שנה... ורבנן אמרין כשני אבות הראשונים [דברים יא כא] כימי השמים על הארץ, וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה, כך בין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו מהלך חמש מאות שנה.  

למסקנה:

יש בגמרא פסחים שני פירושים. לפי רש"י רבי יוחנן אמר שיש ארבעים מיל מעמוד השחר. אדם מהלך מהזריחה עד השקיעה (720 דקות) 32 מיל, ואם כן מודיעים רחוקה מהעזרה 16 מיל.

זמן הליכת מיל = 720 מחולק ל32 =  22.5 דקות.

לפי הרמב"ם בפיהמ"ש ברכות (א, א): רבי יוחנן אמר שמהזריחה עד השקיעה 40 מיל. ואם כן לדבריהם מודיעים רחוקה מהעזרה 20 מיל.

 מיל = 18 דקות.

 וכן פסק השו"ע (או"ח סי' תנט) שמיל הוא 18 דקות,

אבל רוב הראשונים אומרים כרש"י וגם מהשואה ללוד נראה שהמרחק של יום לענין מעשר שני הוא הליכה מהנץ עד השקיעה – 32 מיל. ולכן מודיעין היא חצי מזה.

 

פרופסור יואל אליצור (מקום בפרשה עמ' 72):

 לפי מפת מידבא נראה שמודיעין באיזור מודיעין של היום. בקו אוירי הוא 22 ק"מ.

המרחק של לוד מירושלים 37 ק"מ.

המרחק של עקרבה מירושלים 40 ק"מ.

 

ספר אדמת קודש (רבי יצחק גולדהר עמ' מד):

 מרחק טבריה וציפורי הוא 18 מיל (ירושלמי תענית ד, ה).

במציאות הוא 25 ק"מ.

 

תלמוד בבלי מסכת בכורות דף נד עמוד ב

מעשר בהמה מצטרף כמלא רגל בהמה רועה. וכמה היא רגל בהמה רועה - ט"ז מיל.

היה לו חמש בכפר חנניה, וחמש בכפר עותני אין מצטרפות, עד שיהא לו אחת בציפורי.

 

במציאות: ציפורי - כפר חנניה: 25 ק"מ.    ציפורי  - כפר עותנאי 22 ק"מ.

משמע שמדובר במיל שהוא מעל 1.4 ק"מ. אך מוכח שלא דיברו על המיל הרומאי בגלל ההשואה של ארבע מיל לפרסה[1]. גם הרמז בפסוקים שנביא לקמן הוא על הפרסאות, משמע שהמסורת נאמרה ממשה רבינו על מידות שאינן רומאיות לכן נראה שמדובר באופן הליכה אחר של 1000 צעדים כפולים והיינו במיל  שהוא 2800 אמה (האלכסון של 2000), ולפי אמה של 51.7 מיל הוא 1447 מטר. 16 מיל- 23 ק"מ. אף שמרחק כפ חנניה מציפורי עדיין גדול יתכן שהכונה מתחום של כפר חנניה לתחום ציפורי.

 

• גודל העולם בקו רוחב 30

הוזכר לעיל דברי רבא שהעולם שיתא אלפי פרסה.

תלמוד בבלי מסכת חולין דף צא עמוד ב

ויחלום והנה סולם מוצב ארצה, תנא: כמה רחבו של סולם - שמונת אלפים פרסאות, דכתיב והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו, עולים - שנים, ויורדים - שנים, וכי פגעו בהדי הדדי - הוו להו ארבעה, וכתיב ביה במלאך וגויתו כתרשיש, וגמירי דתרשיש תרי אלפי פרסי הוו.

בראשית רבה פרשת ויצא פרשה סח, יב:

 עולם ושליש הראה לו, ומנין שהמלאך שלישו של עולם שנאמר (דניאל י) וגויתו כתרשיש ופניו כמראה ברק ועיניו כלפידי אש וזרועותיו ומרגלותיו כעין נחושת קלל.

 

והיינו שדרש 'תרשיש' – תרי חלקי שש כלומר שליש העולם, שהעולם הוא 6000 פרסאות.

 

היקף כדור הארץ בקו רוחב 30 הוא 34735 ק"מ, והוא זהה ל24 אלף מיל של 1447.3 מטר. קו רוחב 30 הוא קו משוער הגיוני מאוד לגבולות פרשת מסעי. הר ההר הסמוכה לפטרה היא גבול ארץ אדום כמו קדש ברנע שמתורגמת רקם, היא בקו רוחב 30.3, והיא תחילת הישוב (ספר מורה הנבוכים חלק ג פרק נ: קדש ברנע אשר היא התחלת הישוב, כמו שבא בכתוב, והנה אנחנו בקדש עיר קצה גבולך), אך רכס הר שעיר שאליו משתייך הר זה עושה פניה חדה מזרחה בקו רוחב 30. קו רוחב 30 עובר מעט מעל ים סוף, והגיוני שהכוונה בהוספת הגבולות מים אל ים היא לתחום שבין הזרועות של ים סוף.

בבסיס רגלי הסולם של יעקב הוא באר שבע והיא גבול הדרומי של הארץ הנושבת כפי שנאמר "מדן ועד באר שבע, משם לדרום הוא מדבר באר שבע. 

ומעתה יובנו היטב דברי חז"ל שבשני מקומות נתנו מרחק שונה למיל.

במגילה ג ע"ב:

רב חיא בר אבא (או רבי ירמיה) אומר שמיל הוא כמחמתן לטבריא.

בפסחים מו ע"א:

אמר ריש לקיש בענין שיעור חימוץ – מיל, שמיל הוא כמגדל נוניא לטבריה.

השיעור של רבי חיא בר אבא נאמר למיל של דיני המגילה שבא להבהיר שהוא דומה לתחום שבת של אלפים אמה, והוא מביא סיוע למה שמקובל לומר שחמת עיר סמוכה לטבריה, ואם אחת מהם מוקפת דין שתיהן כמוקפות חומה. בעוד שהמיל של ריש לקיש שונה והוא מיל שבו נאמרו שיעורי הזמנים - מיל של 2800 אמה (ומה שהקשו החוקרים שמגדל היא עיר ידועה ולפי הממצאים היתה מרוחקת מטבריה יותר ממיל יש ליישב בפשיטות ש'מגדל נוניא' אינו מגדל).

 

 

• חיבור עזאזל לבית המקדש

במדבר רבה כג, ד:

"למה זכו ליכתב בתורה כל המסעות האלו על שקבלו את ישראל, ועתיד הקדוש ברוך הוא ליתן שכרן דכתיב (ישעיה לה) יששום מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת פרח תפרח ותגל ערבה וגו'. ומה מדבר על שקבל ישראל כך המקבל תלמידי חכמים לתוך ביתו עאכ"ו, את מוצא עתיד המדבר להיות ישוב והישוב עתיד להיות מדבר, ומנין שעתיד הישוב להיות מדבר שנאמר (מלאכי א) ואת עשו שנאתי ואשים את הריו שממה, ומנין שהמדבר עתיד להיות ישוב שנאמר (ישעיה מא) אשים מדבר לאגם מים".

 

 

 

 

[1] מיל של רומאים 5000 רגל – 1.480 מטר. פרסא של הרומאים היא 7500 רגל – 2.22 ק"מ  (לפי ויקפדיה).