בפרשת צו, התורה ממשיכה לתאר את הדינים השונים השייכים לקרבנות ובסוף הפרשה הכהנים מצווים להתכונן במשך שבעה ימים למאורע הגדול של השראת השכינה.
הפרשה פותחת בציווי על דיני קרבן העולה, בתוך הפסוקים מובא פסוק ''אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה''. יש מצווה לעם ישראל לדאוג שתמיד יהיה אש על המזבח גם כאשר לא מעלים בו קרבנות.
מצווה זו גוזרת את 'קרבן העצים' כלומר היו כאלו שהביאו באופן קבוע עצים איכותיים למקדש גם בשביל שאר מערכות האש שבהם שרפו את הקרבנות לה', וגם בשביל מערכה מיוחדת של 'אש התמיד'.
מדוע יש צורך באש התמיד?
פעמים נדמה לנו כי רק התוצאה היא חשובה, קרבן העצים מלמד אותנו שהתהליך המביא למטרה אינה פחות חשובה. לכאורה האש על המזבח הוא רק אמצעי להעלאת הקרבנות אך כאן מתברר שיש צורך באש וממילא בעצים. ובגמרא מתואר כי היו זמנים מיוחדים בהם הביאו נדבה של עצים איכותיים למקדש.
מה מיוחד באש התמיד, התבוננות באש מלמדת אותנו על תנועה מתמדת כלפי מעלה, גם כאשר יש דבר המפריע לאש כגון רוח או נוזלים, אף שהיא דועכת לרגע כל עוד היא יכולה היא ממשיכה להאבק ולעלות מעלה מעלה. וכן העץ כל עוד הוא מסוגל הוא ממשיך לצמוח ולתת חיים לעלים התלויים בו.
בכך מלמדת אותנו התורה כי גם בזמנים שאין לנו יכולת לנהל את ''סדר העבודה'' הרגיל שלנו, יש לנו חובה תמיד לשאוף מעלה מעלה להתקדם ולהעניק חיים למי שאנו יכולים.
ה'שפת אמת' מבאר כי הפסוק ''אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה'' אין בו רק ציווי אלא גם הבטחה, שתמיד בכל יהודי יש ניצוץ של טוב וקודש ואף כאשר קשה לראות זאת מי שיחפש ימצא אותה בוערת עמוק בלב פנימה.
בסוף הפרשה הכהנים מצווים להתכונן במשך שבעה ימים להשראת השכינה, ובין השאר מצווים להישאר בתחום המשכן כל שבעת ימים אלו. הטעם לכך הוא שכדי שתשרה שכינה באופן גלוי יש צורך לבנות את עולם הקודש הפנימי ומתוך כך תאיר השכינה בגילוי.
שבת זו נקראת שבת הגדול, זו שבת שמתגלה גדולתן של ישראל, מהו גודל? גודל הוא היכולת לצמוח בכל מצב, גודל הוא היכולת להתרומם מכל משבר ולהוליד ממנו משהו חדש.
בתקופה זו אנו נאלצים לשנות את ההסדרים הרגילים שלנו ולהתכנס לבתים, תפקידנו להמשיך להצמיח את הגודל הפנימי שלנו, למצוא את האש הפנימית שלנו ולהאיר בה לנו ולמשפחתנו.
בפסח אנו מנקים את הבית מחמץ ומכינים אותו לחג שבו נאכל מצות, החמץ מבטא את הצדדים החיצוניים של החיים שמתווספים על גבי תמצית החיים הפנימית. תוספות לחיים הם טובות אך פעם בשנה עלינו לחזור למקוריות שלנו למשך שבוע שלם, לבנות את העולם הפנימי שלנו, העולם שמחבור למקור התמציתי שלו. מתוך כך יכולים אנו לשוב אל החיים לאחר הפסח ולהוסיף תוספות על התמצית בלי שהתוספות הללו יפגעו בצדדים הפנימיים של החיים
בדרך כלל נוהגים לשרוף את החמץ (השנה אפשר לקלקל את החמץ כך שלא יהיה ראוי לאכילה, למשל על ידי אקונומיקה) כדי ללמדנו שאנו רוצים לקחת את אותם כוחות חיים המשולים לחמץ ולהעלות אותם למקום גבוה יותר, מקום שיביא לצמיחה והתחדשות.
בימים אלו בעקבות המצב הבריאותי בארץ ובעולם, יש לנו הזדמנות מיוחדת של התכנסות פנימה אל המשפחה הגרעינית, אל התמצית הפנימית שלנו. שממנו נצמיח קומה חדשה.
יהי רצון שנזכה למצות את התקופה הזאת באופן הטוב ביותר ומתוך כך נצא אל עולם טוב יותר.
נקודה למחשבה
- נעצור לרגע ונחשוב איזה טוב פנימי נמצא בי בימים אלו
- כיצד אוכל להאיר את הטוב הזה לבני משפחה