הלכות שכירות
שבת – תזריע-מצורע – א אייר – ר"ח
- השוכר מחברו כלים, דינו כשומר שכר, לעניין זה שמתחייב בגניבה ואבדה, ופטור באונס (שו"ע חו"מ שז א). ואף על גב ששומר שכר מקבל שכר ולכן עבור הנאה זו מתחייב על גניבה ואבדה, גם השוכר, למרות שאינו מקבל שכר, בהנאתו שנהנה מהחפץ נעשה כשומר שכר (סמ"ע שם).
- ראובן שכר בית משמעון ונתן שם חיטה, ומחמת שעמדה שם ימים הרבה נתקלקלו הכתלים ונפלו והזיקו לשמעון ולשכניו, אם היה ניכר וידוע קלקול הכתלים, והִתרו בו לסלק החיטה ולא סלקה, פושע הוא וחייב לשלם כל ההיזק (שו"ע שם ב).
להצלחת תומר בן לידיה
יום ראשון – ב אייר
- אין השוכר מטלטלים רשאי להשכירם לאדם אחר (שו"ע חו"מ שז ד). לעומת זאת המשכיר בית לחברו לזמן קצוב ורצה השוכר להשכיר הבית לאחר, יכול להשכיר, והוא שלא יהיה מספר השוכרים החדשים גדול מהשוכרים הקבועים (שם שטז א).
- וטעם ההבדל בין שני הדברים הוא שבמטלטלים חושש הבעלים שמא השומר השני יאבדם. וכן בשדה, אסור להשכיר לאחר, שמא לא יטפל בה השני כראוי, ויכול הבעלים לומר, לך השכרתי ולא לאחרים, שאיני סומך עליהם. אבל בדירה יכול להראות לו כל פרטי עניני ביתו ויתנה עמו שיחזירנו כך בשלימות (סמ"ע שם).
יום שני – ג אייר
- השוכר בית מחברו וחזר והשכירו לאחרים ביותר ממה ששכרו, אם הייתה לו רשות להשכירו לאחרים (עיין בהלכה שכתבנו אתמול) – המוׂתר שייך לשוכר (שו"ע חו"מ שסג י).
- שנים ששכרו בית בשותפות לדור בו יחד, אין אחד מהשותפים יכול להושיב אחר במקומו, אפילו יש לדייר החדש מספר בני משפחה פחותים ממנו, כי יכול לומר שותפו: אותך אני יכול לקבל אבל אחר איני יכול לקבל (שו"ע שם שטז ב).
יום שלישי – ד אייר – יום הזיכרון
- שוכר שעוזב לפני הזמן ומשלם למשכיר עד סוף הזמן, יכול המשכיר להכניס שוכר אחר במקומו כדי שהבית לא יישאר ריק, כי בית ריק נגרם לו נזק (שו"ע חו"מ שטז א).
- אם השוכר השני משלם למשכיר, הרי הוא צריך לנכות לשוכר הראשון מהסכום ששילם לו לשארית השנה (קצות החושן שם) ויש אומרים שאם השוכר הראשון כבר שילם הכל מראש – לא חייב המשכיר להחזיר לו (סמ"ע).
יום רביעי – ה אייר – יום העצמאות
- המשכיר לחברו בית או חצר או מרחץ או חנות לזמן קצוב, אינו יכול לחזור בו ולהוציאו תוך זמנו, אפילו נפל ביתו של משכיר שאין לו מקום לדור בו, ואפילו הֱעני וצריך למכרו לאחר, אינו יכול להוציאו, והמקח קיים, ולוקח צריך להניחו ביד השוכר עד שישלים זמנו (שו"ע חו"מ שיב א).
- המשכיר בית לחברו, ובתוך הזמן רוצה לשפצו, ומוכן להעמיד לשוכר בית יפה ממנו – אין יכול לכוף את השוכר לעבור אפילו לבית יפה ממה שהשכיר לו. כמו כן, לא יכול המשכיר להכניס פועלים לבית לשפצו בעוד השוכר דר שם. אמנם מבקשים מן השוכר לעשות לפנים משורת הדין ולצאת לבית יפה ממנו (שם ברמ"א).
יום חמישי – ו אייר
- אם עבר על הדין ומכר את הדירה שהוא משכיר, או בא בעל חוב והפקיע את הדירה מהשוכר, הרי המשכיר חייב להשכיר לו בית אחר כמותו (שו"ע חו"מ שיב ב).
- אם לא סיכמו זמן שכירות, נראה שמנהג המדינה הוא שכל שכירות הינה לשנה או עד הקיץ בחודשים שמקובל להחליף בהם דירות (תמוז-אב), המוקדם מביניהם, ולכן, לפני זמן זה לא יוכל להוציאו (שם, ופתחי חושן שכירות פ"ה סעיף טו).
להצלחת רביד בן נועם ומיטל
יום שישי – ז אייר
- השכיר לו בית כשהיה אוהבו ונעשה שונאו, אינו יכול להוציאו קודם הזמן, אלא אם אמר לו מראש שהוא משכיר לו רק בגלל שהוא אוהבו (שו"ע חו"מ שיב ט).
- המשכיר בית לחבירו, צריך שיהיה ראוי למגורים. לכן כל דבר שמונע מלהתגורר בתוכו, צריך המשכיר לתקן זאת. ובכל החיובים של המשכיר לשוכר וכל התיקונים שצריך לתקן, בכל אלו הולכים לפי מנהג המדינה (שם שג א, וברמ"א שיד ב).
שבת – אחרי מות-קדושים – ח אייר
- השוכר רכב משא, אינו רשאי להעמיס עליו יותר המטען המותר, והטעם שע"י כך מזיק לרכב.
ואף אם הוא לא ניזוק באופן מיידי, מ"מ הרכב מתבלה ע"י כך (שו"ע חו"מ שח ו).
- אם הרכב ניזוק מחמת המשא – אם העמיס מעל המותר, הרי ודאי שנחשב מזיק וצריך לשלם (שם).
אולם אם העמיס את המשקל המותר ונהג כראוי, הרי שהוא אנוס, ושוכר פטור מנזקים באונס כמו שומר שכר (שם שג ב).
יום ראשון – ט אייר
- השוכר רכב רגיל, אינו רשאי לנסוע עמו בשטח שאינו מיועד לרכבים כאלה, ואם נסע בשטח כזה והוזק הרכב, חייב לשלם שהרי שינה מייעודו (שו"ע חו"מ שט ד).
- אולם אם שכר רכב שטח וניזוק מחמת הנסיעה בשטח – אם נהג בו באופן מקצועי, ובשטח שאינו קשה מדי, פטור, שהרי הרכב נועד לנסוע במקומות כאלו, ומה היה לו לעשות.
אולם אם נסע באופן לא זהיר, ונכנס לשטח קשה לנסיעה, והרכב ניזוק, חייב לשלם שהרי פשע (שם).
לע"נ צבי ומרים יעקבי