הלכה יומית | חודש ניסן תש"פ | הלכות שכירות

הלכות שומרים

יום חמישי – א ניסן – ר"ח

• ארבעה מיני שומרים הם: שומר חינם – והוא השומר על חפץ חברו ללא תשלום; שומר שכר – והוא השומר על חפץ של חברו תמורת תשלום שסיכמו ביניהם; שוכר – משלם עבור השימוש בשל חברו, ושואל – מקבל מחברו  לשימוש ללא כל תשלום לבעלים (שו"ע חו"מ רצא).
• שומר חינם חייב רק כשפשע בשמירת הדבר, שומר שכר חייב אף אם נגנב או נאבד ממנו, שוכר דינו כשומר שכר, שואל חייב אף על אונסים, ופטור במתה מחמת מלאכה.

יום שישי – ב  ניסן

• אדם שביקש מחברו לשמור לו על חפצו, והשיב לו חברו 'הנח לפני' נעשה החבר שומר חינם על החפץ (שו"ע חו"מ רצא  ב).
• אמנם אם השיב החבר 'הנח לפניך' או רק אמר 'הנח', אינו נעשה שומר כלל (שם).

שבת – ויקרא – ג ניסן

• אם היה נוסע בדרך, וביקש ממנו חברו שיקח עמו דבר מסוים להיכן שהוא הולך, ואמר לו תניח במכונית, נעשה אותו נוסע שומר חינם (שו"ע חו"מ רצא  ב).
• אדם ששכר מבנה ומשלם עליו שכירות לזמן, אע"פ שבעל הנכס מקבל שכר, אין הוא נעשה שומר על מה שהניח השוכר במבנה.

ברכה והצלחה בכל שפע פרנסה והגשמה עצמית להודיה מימון

יום ראשון – ד  ניסן

• המכניס חפצים לחצר חברו שלא מדעתו, או בדרך הערמה, אינו נעשה שומר עליהם.
• ואפילו אם ביקש להכניס חפציו לחצר חברו, לא נעשה בעל החצר שומר על אותם חפצים עד יקבל עליו לשמור על אותם חפצים (שו"ע חו"מ רצא ג).

יום שני –  ה  ניסן

• יש אומרים שאם ביקש רשות להניח חפציו בבית חברו, אף שרק הסכים שיניח בבית, הרי זה קיבל עליו להיות שומר חינם על חפציו (ש"ך חו"מ רצא ס"ק ח).
• אבל אם אמר לו בעל הבית 'הרי הבית לפניך', או אם יִיחד לו זווית או חדר מסוים בבית, לא נעשה שומר על חפציו (שו"ע חו"מ רצא ב בהגה).

לע"נ יוסף בן אירן סעידה ורחמים

יום שלישי – ו  ניסן

• אפילו כשקבל עליו לשמור, אינו חייב אלא כפי שווי החפץ שקבל עליו לשמור. שאם נתן לו לשמור דינר זהב, ואמר לו: הזהר בו של כסף הוא, ופשע בו ונאבד, אינו חייב אלא בשל כסף, שיאמר לו: לא קבלתי עלי אלא שמירת דינר של כסף. וכן כל כיוצא בזה (שו"ע חו"מ רצא ד).
• אבל אם הפסיד אותו בידיים, כלומר שהוא גרם לו שיאבד ברשלנותו, משלם של זהב (שם).

יום רביעי – ז  ניסן

• קבע המפקיד עם הנפקד שזמן השמירה יהיה עד זמן מסוים, אין השומר יכול לחזור בו משמירתו בתוך הזמן (שו"ע חו"מ רצג א).
• אמנם למפקיד יש את הזכות ליטול את הפקדון בתוך הזמן הקצוב (פת"ש שם ס"ק ב).

להצלחת אלמוג דוד בן עדנה רחל

להצלחת אלעד יוסף בן טליה מזל

יום חמישי – ח  ניסן

• הפקיד אצל חברו כסף או כלים, ובא המפקיד ומבקש פקדונו, ואמר לו השומר איני זוכר היכן הנחתי את הפקדון, המתן לי עד אשר אחפש ואמצא ואשיב לך, הרי זה פושע וישלם מיד (שו"ע חו"מ רצא ז).
• שומר שנגנב ממנו הפקדון, אלא שאינו יודע אם הגניבה היא תוצאה של רשלנותו בשמירה, או שהוא שמר כראוי ואעפ"כ נגנב ממנו, הרי הוא חייב שבועה וכיון שאינו יכול להישבע, שהרי אינו יודע כיצד נגנב ממנו, משלם (שו"ע חו"מ עה יג-יד).

יום שישי – ט  ניסן

• אם באו אליו גנבים וגנבו את הפקדון, ואילו צעק לעזרה היו באים בני אדם להציל, חייב, דכיון שלא הזעיק עזרה פשע. ואפילו אם באו אנסים, צריך לצעוק ולבקש אנשים שיעזרו לו לעמוד כנגדם. ואם היה אפשר לו לעשות כן ולא עשה, חייב. ודווקא בחנם, כלומר שיכול להשיג אנשים שיעזרו לו בחינם, אבל אם לא היה מוצא מי שיבא לעזרו  אלא בשכר, פטור (שו"ע חו"מ רצא ח).
• וכל זה דוקא בשומר חינם, אבל שומר שכר, חייב לשכור אנשים שיעזרו לו אף בשכר (שם שג ח).

לע"נ בתיה בת מלכה

שבת  – צו – שבת הגדול – י  ניסן

• צריך השומר לשמור הפקדון כדרך שמירתו, ואם שמרו שלא לפי הראוי, אע"פ שהניחו במקום שמניח חפצים שלו, הרי זה פושע, ואינו יכול לפטור עצמו בטענה שלא ידע דיני השמירה המוטלים עליו (שו"ע חו"מ רצא יד).
• כיצד דרך השומרים? הכל לפי הפקדון. יש פקדון שדרך שמירתו להניחו בבית שער, כגון הקורות והאבנים. ויש פקדון שדרך שמירתו להניחו בחצר, כגון חבילות פשתן הגדולות וכיוצא בהן. ויש פקדון שדרך שמירתו להניחו בבית, כגון שמלה וטלית. ויש פקדון שדרך שמירתו להניחו בתיבה או בארגז ונועל עליו, כגון בגדי משי וכלי כסף וכלי זהב וכיוצא בהם. והכלל בזה שכל לפי הזמן והמקום (שם יג).

יום ראשון – יא  ניסן

• אין להניח בגדים בתיבה שיש בה אוכלים מפני העכברים, וכן לא פירות במקום שעלולים להתקלקל מחמת הרטיבות (שו"ע חו"מ רצא יג בהגה).
• לא יניח לאנשים אחרים להיכנס בחדר שהפיקדון מונח שם, אע"פ שאינם מוחזקים כגנבים אלא שאין ידוע לו שהם כשרים ונאמנים (שם כא).

יום שני –  יב  ניסן

• מטבעות, כלי כסף ואבנים טובות, מדין הגמרא אין להם שמירה אלא בקרקע, מכל מקום כתבו הראשונים שבזמננו אין דרך להניח בקרקע, אלא יניחם במקום שמניח מעותיו וחפציו לשמירה (שו"ע חו"מ רצא טו).
• אמנם פשוט שאף אם מזלזל בשלו ומניח את שלו במקום גלוי, אין זה פוטרו בפיקדון (שם יד).

להצלחת עומר יוסף ומשפחתו

יום שלישי – יג  ניסן

• אין לשומר למסור הפיקדון לאדם אחר, אפילו כשר ונאמן יותר ממנו (שו"ע חו"מ רצא כא).
• אמנם, אם דרכו של המפקיד להפקיד תמיד דבר חשוב, כמו דבר זה שנתן לו עתה לשמור, אצל אדם מסוים, יכול השומר להפקיד אצלו (שם כב).

לרפואת ברכה בת לאה חנה

יום רביעי – יד  ניסן

• כתב השו"ע: כל המפקיד אצל בעל הבית, בין כלים בין מעות, על דעת אשתו ובניו ובני ביתו הגדולים הוא מפקיד.

כלומר שאם הנפקד מסר את הפיקדון ביד בני ביתו הגדולים, אין זה נחשב לפשיעה (שו"ע חו"מ רצא כא).

• אמנם אם הנפקד מסר לבניו ובני ביתו הקטנים או לעבדיו הכנענים או לאחד מקרוביו שאינם שרויים עמו בבית ואין סמוכים על שולחנו – הרי זה פושע וחייב לשלם (שם).

לע"נ יהושפט יחזקאל אמיתי

יום חמישי – טו  ניסן – חג הפסח

• השומר שהניח את הפקדון במקום שאינו ראוי לו, ונגנב משם או אבד, אפילו נאנס שם, כגון שנפלה דליקה ושרף כל הבית, הרי זה פושע, וחייב לשלם. ואף על פי שהניח הפקדון עם שלו שתחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב (שו"ע חו"מ רצא יד).
• שומר שטוען שלא ידע דיני השמירה המוטלים עליו – אין בטענה זו בכדי לפטרו (פתחי חושן הלכות פקדון ב, א).

יום שישי – טז  ניסן – א' חוה"מ

• אסור לשומר להשתמש בפקדון שהופקד אצלו לצורך עצמו. ואם נטלו להשתמש בו, אפילו לא התכוון לגזול, נחשב הדבר כאילו גזלו, ויש לו אחריות על כל מה שיקרה לחפץ, וחייב לשלם אפילו יינזק באונס (שו"ע חו"מ רצב א).
• אם נטל הפקדון להשתמש בו שימוש שמחסר ממנו, הרי מתחייב משעת הגבהה.

אולם אם משתמש בו לדבר שאינו מוריד מערך הפקדון, חייב רק משעת שימוש ולא משעת הגבהה. ואינו מדין גזלן, שהרי לא מחסר ממנו כלום, אלא מדין שואל שלא מדעת, שמשתמש ללא רשות (שם).

לע"נ ויקטור מרדוק בן יוסף ומרים

שבת חוה"מ – יז  ניסן – ב' חוה"מ

• המפקיד חפץ אצל חברו לזמן קצוב, ורוצה המפקיד לקחת את החפץ מהנפקד בטרם תום הזמן הקצוב, רשאי המפקיד לקחת את חפצו טרם עת הזמן הקצוב (שו"ע חו"מ רצג א, פת"ש ס"ק ב).
• אמנם השומר אינו יכול להחזיר את הפיקדון טרם תום הזמן הקצוב, ואפילו החזיר את הפיקדון בעל- כרחו של מפקיד, עדיין חייב באחריותו של החפץ (שם).

יום ראשון – יח  ניסן – ג' חוה"מ

• קבעו המפקיד והנפקד שהשמירה תהיה לזמן קצוב, ועבר הזמן, או שלא קבעו זמן כלל, יכול השומר להכריח את המפקיד לקבל את הפיקדון, ואפילו אם החזיר השומר למפקיד את הפיקדון בעל כרחו של מפקיד, וזרק את הפיקדון לפניו, או שלקח את הפיקדון חזרה לביתו והודיע למפקיד שמתי שירצה יבוא ויקח את פיקדונו – נפטר השומר מאחריות.
• אם שנים הפקידו ביד השומר, ורק אחד מהם בא ליטול את הפיקדון, לא יחזיר עד אשר יבואו שניהם, שמא יקח את הפיקדון לעצמו (שו"ע חו"מ רצט).

לע"נ ישעיה בן צבי אריה

לע"נ יצחק אייזיק בן משה חיים וחוה

יום שני –  יט  ניסן – ד' חוה"מ

• המפקיד חפץ אצל חברו בעיר אחת, אינו יכול לתבוע מהשומר שיקח עמו הפיקדון ויחזירנו לו בעיר אחרת (שו"ע חו"מ רצג א).

אמנם השומר יכול להחזיר את הפיקדון למפקיד כשהגיע הזמן, אפילו בעיר אחרת (שם).

• יש אומרים שאם החזיר הפיקדון לאשת המפקיד – פטור מאחריות.

יום שלישי – כ  ניסן – ה' חוה"מ

• דיני שומרים אינם חלים על קרקעות ושטרות, כיון שאין גופן ממון, וכן אינם חלים על נכסי גוים, כיון שכתוב "כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור" (שמות כב ו), והגוי אינו בכלל רעהו (שו"ע חו"מ שא א).
• כיון שאין בהם דין שמירה מהתורה, שומר חנם אינו נשבע ושומר שכר שוכר ושואל אינם משלמים, ופטורים מפשיעה (שם).

לע"נ יצחק בן מאיר

יום רביעי – כא  ניסן – שביעי של פסח

• אע"פ שאמרנו שאין שמירה בקרקעות מהתורה, מ"מ אם יש לבעלים טענת ודאי על השומר יכול לחייבו שבועה מדרבנן. כמו כן, אם התחייב השומר על ידי קנין לשאת באחריות הקרקע, חייב לשלם כפי מה שהתחייב (שו"ע חו"מ שא ג-ד).
• כל המחובר לקרקע נחשב כקרקע לעניין שמירה, לכן מי שקיבל על עצמו לשמור על שדה או מטע של פירות המחוברים לקרקע, אפילו נגמר בישולם, פטור מתשלומים (שם ה).

יום חמישי – כב  ניסן – אסרו חג

• שומר שכר חייב בגניבה ואבדה, ואפילו נעל כראוי (שו"ע חו"מ שג ב).

נחלקו הפוסקים מה יהיה הדין כשנגנב ממנו באונס, כגון שהטמין את הפיקדון עמוק באדמה, ובאו גנבים ע"י מחילות וגנבו את הפיקדון, שגם אם היה שם לא היה יכול להציל, יש שמחייבים אלא אם כן היה שם בפועל ולא היה יכול להציל, ויש פוטרים מגניבה באונס (שם).

• שומר שכר פטור מאונס, וגנבים שבאו וכלי נשק בידם – נחשב הדבר לאונס. ואפילו היה גם השומר עם כלי נשק, עדיין נחשב הדבר לאונס (שם ג).

יום שישי – כג  ניסן

• אם היה שומר בהמת חברו, ובאו חיות טורפות – הרי זה אונס (שו"ע חו"מ שג ד).

אמנם אם השומר עצמו הוליך הבהמה למקום שמצויות חיות טורפות או לסטים – אין זה אונס, וחייב (שם ו).

• שומר שכר שהתחייב לשמור לזמן מסוים, כשכלה הזמן הרי הוא נפטר מאחריות כשומר שכר ודינו כשומר חינם עד שיקחו הבעלים את פקדונם (שם דש ו).

שבת – שמיני – כד  ניסן

• נפלה שריפה בעיר, או שהיה קצר בארון החשמל ומתוך כך פרצה שריפה, ונשרף הפיקדון, אם לא היה יכול להציל – הרי זה אונס ופטור.
• פרצה שריפה, והציל השומר את חפציו, וכתוצאה מכך לא הציל את הפיקדון, יש אומרים ששומר חינם פטור ושומר שכר חייב (שו"ע חו"מ שג ה).

להצלחת אריאל שלום יוסף ומשפחתו

יום ראשון – כה  ניסן

• הפקיד אצל חברו חבילה סגורה ושילם לו על השמירה, ונאבדה ממנו, והרי שנתחייב השומר לשלם, אלא שלא ברור מה היה בחבילה, המפקיד טוען תכשיטים ואבנים טובות, והשומר טוען איני יודע שמא דבר הרבה יותר זול, חייב לשלם כדברי המפקיד, אם אכן המפקיד אמוד שיש ברשותו את אשר שהוא טוען (שו"ע חו"מ רחצ א).
• אמנם אם גם המפקיד עצמו אינו יודע בברור מה וכמה היה בחבילה, אין השומר משלם אלא כפי שיש לשער שבוודאי היה שם (שם ב).

יום שני –  כו  ניסן

• אדם העובד כסבל המעביר חפצים כבדים ממקום למקום בשכר, הרי הוא שומר שכר עליהם, אם נתקל ונפל ונשבר החפץ – הרי זה כעין גניבה ואבדה, ומעיקר הדין חייב לשלם, אלא שחז"ל תיקנו תקנה שהמעביר חפץ כבד ממקום למקום – ישבע שלא פשע ופטור מלשלם. שו"ע חו"מ דש א).
• יש אומרים שמכח התקנה צריכים הבעלים ששכרו את הסבל אף לשלם לסבל שכרו.(שם סמ"ע ס"ק ג).

יום שלישי – כז  ניסן

• סבל שנשא משא שאין דרך לשאת אותו ביחיד אלא בשנים, והמשא נפל וניזוק, הרי זה פושע, וחייב לשלם, שהרי תקנת חכמים שיהיה פטור היתה דווקא למי שנושא משא שדרך הסבלים לשאת (שו"ע חו"מ דש ד).
• יש אומרים שאף כשפשע הסבל, אם הוא עני, מידת חסידות שלא לחייבו, ואף לשלם לו שכר טרחו (שם סמ"ע ס"ק א).

יום רביעי – כח  ניסן

• על אף שאמרנו ששומר חינם פטור מגניבה ואבדה ושומר שכר מאונס, בכל זאת חייב שבועה מהתורה, ורק אם ישבע אותה יהיה פטור מתשלום (שו"ע חו"מ רצה א).
• וכשנשבע צריך לכלול בשבועתו שלשה דברים: ששמר כדרך השומרים ושאירעו כך וכך; ושאינו ברשותו; ושלא שלח בו יד קודם שאירעו המאורע הפוטר אותו. ובימינו לא נוהגים להשביע בבית דין (שם ב).

לע"נ עובדיה בן סאלם כהן

יום חמישי – כט  ניסן

• בעל מלאכה (אומן) המקבל חפץ לתקנו – נעשה עליו שומר שכר, אלא שיש אומרים דהיינו דווקא כשמקבל לתקנו בביתו, ודווקא בקבלנות (שו"ע חו"מ שו א).
• ויש אומרים שאפילו שכיר יום כשעושה המלאכה בביתו ולא בבית בעל החפץ – גם כן דינו כשומר שכר, ויש אומרים שאפילו שכיר יום העושה בבית בעל החפץ דינו כשומר שכר, ובערוך השולחן כתב שמשמע מדברי הראשונים, שדווקא כשעושים המלאכה בביתם ולא בבית בעל החפץ (שם).

יום שישי – ל  ניסן

• אומן שגמר מלאכתו ואמר לבעל החפץ 'טול את שלך והבא מעות', ולא לקחו הבעלים את החפץ, אין האומן עוד כשומר שכר אלא כשומר חינם (שו"ע חו"מ שו א).
• אמנם, אם אמר לו האומן 'הבא מעות וטול את שלך', עדיין הוא שומר שכר כמו שהיה, שכיון שמעכבו בעד מעותיו מוכרח עדיין לשמור על החפץ, ואם אמר לו 'טול את שלך ואיני שומרו עוד' – פטור אף מפשיעה, שהרי גילה דעתו שאינו רוצה עוד בשמירתו כלל (שם).