הלכות מציאת אבדה

יום שישי - י  אב

  • הרואה אבדת ישראל חייב לטפל בה ולהשיבה לבעליה, ואם הניחה והלך לו ביטל מצות עשה של 'השב תשיבם' ועבר על לא תעשה של 'לא תוכל להתעלם' (שו"ע חו"מ רנט א)

ויש אומרים שאינו עובר בעשה אלא כשבאה המציאה לידו ואח"כ הניחה (סמ"ע שם).

  • הרואה אבדה ולא נטלה כדי להחזירה, אף על פי שאחר כך נאבדה לגמרי, אינו חייב בתשלומים (פתחי חושן א, ג).

גם אשה חייבת במצות השבת אבדה, שזו מצות עשה תלויה בזמן (קידושין לד.), אולם אם האבדה אינה לפי כבודה ויש ביזיון או חוסר צניעות בהשבתה, פטורה (נלמד משו"ע חו"מ רסג א).

 

 

לע"נ עדינה בת ישועה

 

 

שבת - ואתחנן - נחמו -  יא  אב

  • המוצא חפץ שאין בו סימן, או שמצא חפץ שיש בו סימן במקום שרוב גויים דרים שם, והרי מיד כשידע הבעלים שנפל לו – יתייאש, אם הגיע לידי המוצא לאחר פרק זמן שאפשר להניח שנודע לבעלים – הרי זה של המוצא, כי ודאי התייאש, אך אם סביר שעוד לא נודע לו – אין כאן ייאוש ומתחייב בהשבה (שו"ע חו"מ רנט ג).
  • דברים שיש להם חשיבות ואדם עשוי למשמש בהם תמיד או שהם כבדים ואדם מרגיש בנפילתם, אנו תולים שמסתמא כבר הרגיש שנעלמו לו, ואם אין בהם סימן או יש בהם סימן ורוב גויים דרים שם – הרי הם של המוצא (שם רסב ג).

 

 

לע"נ תמר בת דוד שלמה

 

 

הלכה יומית בחושן משפט - מהספר של הכולל, ביומו תיתן שכרו