וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת

אולי כשהייתי שם הָהָר היה עָשֵׁן עד שעיני דמעו ולא יכלו לראות. 
אולי כשהסטתי מבט ראיתי אז בצד רק קול אחד, דק כדממה. 
אולי ניסיתי אז לומר אותו…

כמה את גיבורה, רות. את נאבקת.
זרה, חסרת כל, בלי סיכוי, אבל באצילות ובמסירות את לא מוותרת.

כמה את גיבורה, נעמי. את נאבקת.
מר ככל שיהיה הגורל, את מוצאת בו חוט של חסד שידבק בך.…

אביב מוזר ובו ימים כל כך רחוצים וצלולים מגשם, שמוזר לומר בהם "מוריד הטל". החורף כבר נגמר אבל הקיץ מתמהמה.

מצד אחד, זה נהדר. קצת רחמנות עלינו לפני שהחום הגדול יסמא ויתיש אותנו. עוד טיפה…

הקדרות העתיקות המוכמנות במנהרות מימי חורבן הבית התייפחו, בְּשִׁבְרִי לָכֶם מַטֵּה לֶחֶם .
והקברים הקטנים על שפת הכנרת לחשו, וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם בֶּהָלָה אֶת הַשַּׁחֶפֶת וְאֶת הַקַּדַּחַת…

כמו הר עטור ערפל ממתין יוֹם הַחֲמִשִּׁים, נסתר מעין רואה ומודדת. תאריך אין לו.
בואו אלי, רומז יום החמישים, רק מתוך ספירתכם. אני סוד.
כמו פסגה עטורת ערפל ממתינה שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים.…

חֲנַמְאֵל בֶּן שַׁלֻּם בצעדים כבדים נכנס אל חצר המטרה המאובקת. העיר כבר במצור והרעב ניכר בכל הפנים שסביב. הוא ניגש אל ירמיהו האסיר.

קְנֵה לְךָ אֶת שָׂדִי אֲשֶׁר…

ראשית הזמן

מסופר שעל ערש דווי, אמרה  המלכה ויקטוריה: את כל אוצרותיי אתן עבור טיפה של זמן. אוצרותיה היו רבים, אך את הזמן לא ניתן לקנות בהם. הזמן…

וּבָא אַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וּפָשַׁט אֶת בִּגְדֵי הַבָּד אֲשֶׁר לָבַשׁ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ וְהִנִּיחָם שָׁם.
איזה פסוק מוזר ולא הגיוני. 
להיכנס לקודש הקודשים רק כדי לפשוט שם את…

בין תפילות יום העצמאות עמוסות הרגש לבין נעימת הקידוש של ליל השבת, מצאתי כמה דקות לחשוב על המשולש הזה: מנגינה, רגש, תפילה.

גיליתי השנה שלא רק מורא יום הזיכרון הופך להיות חזק יותר עם הגיל, גם…