חנוכה

אי שם בתחילת הבריאה, נגנז אוצר מיוחד שמחכה רק לנו. בחנוכה, אם נסכים שלא להשתמש בו, הוא יבוא לבקר אותנו. 

"אי אפשר להיות אדם חופשי על ידי ידיעות"
"אם למדים משהו מושרש ומפחדים לצאת ממנו הרי זה רק המחשבה הילדותית, זה לא הבינתית, כי בבינתית יש את הרגש כלפי עצמך. כלפי קיומך. ואז איך לא לקום ולקבוע…

אור הגנוז הוא אמנות הכיסוי המקודש. ולהבדיל יש את אור החסום. חיקוי זול. בין הניגונים לדיבורים ולמפגש עם החברים נראה לי שגילינו יחד בערב הזה כמה אוצרות. 

יש ה' בכל מקום? איפה בדיוק? דווקא הדבר הזה לא נראה משהו. אבל בתוך המקום החשוך שלא רוצים לפגוש יש סתרי תורה. מה שצריך זה בעיקר להסכים לפגוש.