"כי אין אפשרות להשתנות בבת אחת ז"א את לא הולכת להשתנות (אלא חוזרת לעצמך)ההדרגתיות מאפשרת ליווי מדויק של כל המתרחש ומשתנה בכל אשר מקבלים אנחנו לא מקבלים מיד לא משתכנעים, אלא מה שאנחנו מקבלים כחלקים אלה חלקים שלא משפיעים על המחשבה אלא מופנים אלינו ברצון שלנו. אם רוצים להתקרב להכיר להבין למצוא להתעורר ולזהות דרך הניתן את הנמצא בנו.
זאת אומרת בעד הניתן להבין מה שחסר לנו. זאת אומרת מעין השתקפות של המצב העכשווי שלנו ללמד על החסר בנו, החסר להשלמה לתיקון זאת אומרת עבודה של למצוא להתקרב כדי לזהות. ואז מה קורה באותו זמן?
אם מדייקים פשוט רושמים מה שמבינים אם לא מדייקים פשוט חוזרים לזיופים הקיימים."
לקלף את קליפת השליטה.
הדינמיקה של תהליך התיקון היא איטית הדרגתית, בעלת קצב אישי וכוח פנימי משלה. מי שהתרגלה לפעול בכוח, במהירות בשתלטנות, הדינמיקה הזו תהיה חדשה לה. "למדת אז עכשיו בבקשה להביא תוצאות , להשתנות.." את הקול הזה היא תשמע מאנשים סביבה: "הרי את לומדת ימימה..." או מבפנים, והקול הפנימי הזה או לא פחות נוקב וקשה.
הלימוד הזה מזמין אותנו לתיקון אחר, תיקון מבפנים, ולפעמים השינויים בחוץ יהיו עדינים וקטנים. כי הכל מתחיל לא רק בהתנהגות אלא בהבנה וחוויה פנימית. חברה יקרה שלמדה אצלי פעם לתקופה קצרה הסבירה למתעניינת שהלימוד עוסק בעיקר בקבלה עצמית. חייכתי כששמעתי את הדברים. יש בלימוד כלים ונושאים מורכבים, בוודאי היכולת לקבל את עצמי היא לא הנושא היחיד ואפילו לא העיקר, אבל היא הבסיס, בלעדיה אין שום תיקון.
הלימוד מתחיל מהתחזקות פנימית, מהכרה בהיותי כלי לאור, ומקבלת הנפש ומרכיביה השונים. ורק מההתחזקות הזו אפשר להתחיל תהליך של תיקון וקילוף המיותר.
לקלף קליפה שאני עדין זקוקה לה להגנה זה כואב ואפילו מסוכן. אבל אם כבר התחזקתי ואני יותר על מקומי, העומס הוא מיותר לי והוא כמעט מתקלף מעצמו.
הבנה הפנמה יישום
בפסקה הזו ימימה מתארת במדויק את תהליך התיקון. איך הוא קורה בהדרגתיות.
הוא מתחיל בלימוד ובהבנה, לא בשכנוע. הלומדת מביה צורות (דפוסים) שגוים קליפות שסוגרות את האור המהותי שלה, מצמצמות את מהותה.
השלה הבא הוא הפנמה- הפנמה היא הבשלת הרצון, כמה אני רוצה לשנות את הדפוס הזה, לא תמיד התשובה כל כך פשוטה, לפעמים אני רוצה לשנות, אבל עדין לא מוכנה לוותר על הרווחים שהדפוס הזה עוד נותן לי. הוא עדין משרת אותי. עדין המקום שלי מתחזק התחזקות אשלייתית מכעס , מקרבנות, מהלא טוב והביקורת. לעיתים לוקח זמן ממושך של התחזקות פנימית ואמתית, תהליכם מעמיקים של חיבור לטוב, בשביל לרצות באמת לשחרר את המיותר הזה.
את אף פעם לא לבד אבל בשלב של היישום את גם תרגישי את זה ממש.
כשאת בשלה לשינוי ההבנה היא כמו מלאך המשקיף עליך מלמעלה ומאיר לך בהתרחשות את המקום שבו את שוגה, שבו את יכולה לבחור מחדש בהבנה הנלמדת, הוא הופך לרגע למראה ובהשתקפות את פתאום רואה, הנה ככה זה נראה להיות קורבנית, כועסת, נוקשה וכו,
ואני יודעת ורוצה לבחור אחרת.
"ובהגיע תור נערה ונערה לבוא אל המלך"
מסביר הבעשט את הציור הממשי הזה ממגילת אסתר, כציור מופשט על הדפוסים שצריך לתקן ולהעלות, כשמגיע הזמן של התיקון, הדפוס כאילו ננער, נפרד ממך ואז את יכולה להשיב אותו חזרה לבורא עולם, זהו עכשיו אני לא מעוניינת יותר להיות כועסת, נעלבת ומסכנה, אני בת מלך.
משקיף מול ביקורת
מי שרגילה להיות ביקורתית לא ממש מבינה את החידוש, הרי תמיד יש לה קול פנימי שאומר שהיא לא בסדר...
אז זה ממש לא אותו דבר, הקול הביקורתי הוא מהמקום המחליש, המקעקע, הוא תמיד יגיד על דרך השלילה, הוא לא נותן ההארה.
אם את פוגשת אותו כדאי לעצור אותו מיד, ולמלא מחדש את הלב באהבה ובקבלה.
המשקיף בא ממקום של התחזקות והוא תמיד גם יאיר לך נקודה שאת בשלה ורוצה לשנות, נכון שבהשתקפות הפנימית את תפגשי את הדפוס השגוי, אבל הפעם את פוגשת אותו כמיותר, כמקום שקל להסיר ובכוחו של המשקיף להאיר לך איך.
אז יוצאים לדרך חדשה הדרגתית, של שינוים קטנים ועדינים. מלאות באמונה וסבלנות, מתחזקות כל הזמן. ומההתחזקות הפנימית הזו נפתח מעין שזרימתו מקלה לקלף בזמן הנכון את הקליפות שאפשר להסיר.
מלאכה
1;."אי אפשר להשתנות בבת אחת" השינוי לא מתחיל מדחיה עצמית, או משתלטנות.הרצון להשתנות בבת אחת הוא לפעמים ביטוי לשני המרכיבים האלה.
התבוננות כמה אני ממהרת ומלחיצה את עצמי לראות תוצאות, להיות אחרת...אם כן לחזור "למבדת את בריאתה "מקבלת את עצמה
2מציעה לקחת דפוס אחד של עומס שאני רוצה לשחרר :
לעבות את ההבנות שלי למה הוא מכביד, מה האופציות שהבנה החדשה הזו מאפשרת לי לבחור.
לבדוק אם העומס עדין משרת אותי, במה הוא משרת אותי.
ולאהוב לאהוב לאהוב.