הרי אני כבן שבעים שנה.
לכאורה לא מובן, אם היה רק כבן שבעים שנה, ולא בן שבעים ממש, אז מה החידוש הגדול בכך שלא זכית שתאמר יציאת מצרים בלילות? הרי חז''ל מספרים כי היה בסך הכל נער?
נראה שיחד עם השערות הלבנות שצמחו לר' אלעזר בן עזריה גם צמחה החכמה להנהיג ציבור ולפסוק לציבור.
ועל כן אם היכולת לדרוש יציאת מצרים בלילות, או להזכיר יציאת מצרים בלילות עניינה בתוצאת המעשית, היה צריך לזכות לכך.
שכן ר' אלעזר בן עזריה זכה להשגה של זקן בן שבעים בכדי שיוכל להנהיג.
אך בן זומא חידש, שיציאת מצרים בלילות, האמונה העמוקה שרואה את יד ה' גם במצבים המורכבים, אינה רק עניין של ידיעה בעלמא, אלא ההיא דרך חיים הנרכשת יום יום שעה שעה... עד שדרשה בן זומא, ימי חייך הימים ''כל'' ימי חייך הלילות
דרשה זו הרגיעה את רוחו התוססת של ר' אלעזר בן עזריה, שכן השגות של בן שבעים זכה להם, אך את חכמת החיים, ודרך החיים הנרכשים יום יום שעה שעה, לזה טרם זכה, זה צריך לקנות
ולא בכדי דרש ר' אלעזר בן עזריה במסכת חגיגה, כי במצוות הקהל מביאים את הטף בכדי להביא שכר למביאיהם.
יציאת מצרים, ראיית פני שכינה, אינם עניין של ראיה בעלמא, אלא של תהליך ארוך, חיים שלמים ודורות שלמים. תוכן חיים שעובר מאב לבן, כל יום כל שעה, ביום ובלילה ללא הפסקה.
אז זוכים שתאמר יציאת מצרים בלילות.